בהכנסת ספר תורה אומרים "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" ומיד אח"כ אומרים "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". כידוע אלו שני פסוקים עוקבים בספר משלי פרק ג’ פס’ יז’-יח’, אך במשלי הפסוקים כתובים בסדר ההפוך מזה שאומרים. אם כן מדוע בתפילה הפכו את סדר הפסוקים?

קודם כל אומרים באופן כללי על התורה, ואחר כל מדברים על הדרכים שהיא מדריכה. זה כבר התפרטות. מקדימים את השבח הכללי, שהתורה כולה היא עץ חיים, ואחר כך מדברים על הדרכים שזה שבח פרטי יותר.