ידוע כי עד אחד נאמן באיסורים. 1. האם דין זה קיים גם בחילוני שאינו שומר שבת וכשרות? 2. אם אינו נאמן האם כאשר חבר חילוני לעבודה מביא עוגיות קנויות- ואומר שנקנו במקום כשר- אסור לאכול מכך או שנקרא מסיח לפי תומו? 3. מה הדין כאשר משפחה של חוזרים בתשובה מתארחים אצל ההורים החילוניים- כאשר ההורים אומרים שהכינו להם אוכל כשר בכלים מיוחדים לכך?

1. לא, אם לא איכפת לו מהדברים הללו, אי אפשר לסמוך עליו. אלא אם כן, יודעים בוודאות שאדם זה לא משקר. לא מדין חזקה אלא בגלל וודאות ("קים ליה בגוויה"). היתה שאלה כזו ב"איגרות משה" באמריקה, זוג הורים מבוגרים עלו מרוסיה הסובייטית והיתה להם בת קומוניסטית, והם רצו להתארח אצלם וההורים שאלו את הגאון הרב משה פיינשטין אם הבת אומרת שהיא קנתה כלים חדשים ומצרכי מזון כשרים, האם יכולים לסמוך עליה או לא. והאבא טוען שברור לו שכלפיו היא לא תשקר (אף שהיא קומוניסטית). והרב פיינשטין פסק שלמרות שאין לה נאמנות מדין חזקה, כיון שקים ליה בגווה (מכיר אותה אישית שלא תשנה בדיבורה) זה נקרא כמו שלאדם יש סימן מובהק שהדבר הזה כשר, ומותר לו לסמוך על זה. 2. זה דבר שניתן לבירור, ומותר. ואין צריך לומר לגבי דבר סגור שנקנה. 3. כפי שנאמר בתחילת התשובה, סתם כך הם אינם נאמנים (כיון שלא מקפידים על כשרות, ובקלות דעת יכולים לזלזל בעניין). אלא אם כן, ברור לילדים שההורים לא ישנו בדיבורם, שכל מה שהם אומרים ומציינים נכון.