אני גננת בגן ילדים והנני בתוך שנת האבל על אבי. מתוך אופי עבודתי הכרחי הוא שמידי יום נשמע מוסיקה ואף אנו רוקדים (הכנות למסיבות סיום וכו’). כמעט אין יום שעובר ובו איני מתייסרת בשאלה - איך מתנהגים והאם אני טועה. לפעמים אני ממש נהנית מהשירה וכו’ ובדיעבד "שוכחת" מהאבל. מה עושים?

היות וזהו תפקידך ואת חייבת לטפל בילדים, את נחשבת עוסקת בעבודה. עד כמה שאפשר אל תתכווני ממש ליהנות מן המוזיקה. ותהיי מודעת לכך שאת עושה את זה כחיוב, בשביל הילדים.