לכבוד הרה"ג דב ליאור שליט"א. מבירור הסוגייא של הקלף בזמן חז"ל לעומת הקלף של הראשונים - וזמננו - עולים לכאורה שתי נקודות עיקריות: א. מחלוקת השו"ע והרמב"ם לגבי הדוכסוסטוס והקלף. ב. הנוהג כיום בעיבוד העורות מול הנוהג בזמן חז"ל. לכאורה עם הגירוד החמור והעיבוד בסיד שנעשה כיום אנו משתמשים בדוכסוסטוס (של השו"ע) לתפילין ולספרי תורה, היות ובתהליך העיבוד כמעט ולא נשאר החלק החיצוני של העור (האפידרמיס). וכן השו"ע מצריך גירוד של הדוכסוסטוס (לשיטתו הדרמיס, החלק הפנימי) כדי שיתקבל בידנו קלף, דבר שלמיטב ידעתי לא נעשה. יוצא, לכאורה, שכיום התפילין והס"ת שלנו נכתבים על הדוכסוסטוס והינם ’בעיתיים’. כלומר, למה שלא נפסוק כרמב"ם לגבי הקלף והדוכסוסטוס (ההפך מן השו"ע) ואי-לכך לא נידחק לתירוצים קשים להכשיר את הקלפים של זמננו?

זאת שאלה שנשאלה מזמן. יש ספר "זכרון אליהו" שמדבר על זה, ושם מביא את מקצת גדולי הפוסקים שצורת העיבוד היום, היות ומגרדים מהעור הן כלפי הבשר והן כלפי הצד השני, זה טוב לרוב השיטות.