מס’ שאלות על אמונה, גאולה וחורבן: א.האם זה דבר מוכרח שכל סוף אלף שישי נגמר העולם (הקב"ה בונה עולמות ומחריבן), צריך לחכות לחורבן? ב.האם תתכן עוד גלות, מה המקור לזה? ג.מה יקרה לפני מה: ביאת משיח, עולם הבא, גן עדן או תחיית מתים? ד.האם העולם הבא יהיה בעולם הזה עם נשמות או גופים או שמא בכלל יהיה בעולם הרוח? רב תודות.

א. חז"ל כתבו, שית אלפי שני הוי עלמא. כוונתם שלאחר תקופה זו יהיה עולם עם כללים אחרים. העולם כפי מה שהוא עתה ישתנה. אנו איננו ידועים בדיוק כוונת בשית אלפי שני האם כוונתם כפשוטם. בכל מקרה אנו נמצאים בעולם שיש בו כללים של תשובה ומעשים טובים ובכך אנו עסוקים. ב. שיטתו של מרן הרב קוק ועוד גדולים שלא יהיה גלות לאחר הגאולה הזו. יש מקורות במדרש שלא תהיה גלות לאחר הגאולה השלישית. המחלוקת האם ברור להגדיר שאנו כבר נמצאים במציאות של הגאולה השלישית. על כך כתבתי מאמר ארוך בחוברת שהוצאתי בשם "חזק ויאמץ ליבך". אצטט משם מקצת מן הדברים:. 1. אין נבואה אולם יש ודאות. כתבו חז"ל שאין לנו נבואה, אולם חכם עדיף מנביא. ניתן על פי דברי חכמים להכריע בנושאים בצורה ודאית יותר ממה שתכריע הנבואה בעת הזאת. החכמים, הם ממשיכי נבואת משה רבנו שהיא באספקלריה המאירה, לעומת שאר נביאים שנבואתם באספקלריה שאינה מאירה. אמנם בנושא בו אנו עסוקים, יש בידינו גם נבואות מפורשות על כך, אלא צריך לדעת לשמוע אותם. 2. גאולה ותשובה. לכאורה, עם ישראל עדיין לא שב בתשובה שלמה, אם כן כיצד יתכן להגדיר את תקופתנו כתקופת גאולה? על כך יש לעיין בסוגיא במסכת סנהדרין צז, ב: "אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו כתנאי רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב". יוצא מהגמרא, כי לפי דעת רבי יהושע ושמואל יש מציאות של גאולה, המתחילה מה' ללא תשובה של עם ישראל. היא נקראת גאולה התלויה בקץ מסוים, והיא גאולת ב"עתה". אולם לדעת רבי אליעזר ורב, התנאי הבסיסי לגאולה הוא בעשיית תשובה מצד ישראל. ולפי זה, כל דברינו נכונים, רק אם קיימא לן כרבי יהושע ושמואל. על כך נכתבו מאמרים רבים, שהרחיבו לבאר, כי רוב הדעות סוברות כרבי יהושע. והוסיף מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל, שאף רבי אליעזר הודה לדעת רבי יהושע. כך הוכיח מהגמ', המספרת שבתום הויכוח בין רבי יהושע לרבי אליעזר, כתוב: "שתק רבי אליעזר". ומוכח מדברי הגמרא בהמשך, ששתיקתו זו של רבי אליעזר הינה שתיקה של הודאה. אולם נראה שגם לדעת רב, יש גאולה שהיא גאולה של "קץ". יש זמנים המוּעדים לגאולה, אלא שבפועל, תהא תחילת התשובה מצד עם ישראל, אז הקב"ה ישלים. ומכל מקום, לאחר שעם ישראל יעשה תשובה במה, תהיה הגאולה מעתה תהליך בלתי הפיך. כך משמע בלשון רב: "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה" - משמע מדבריו שיש קיצים, אלא שנחלקו רב ושמואל, האם צריך אתערותא דלתתא על מנת להניע את התהליך או כשמואל, שאין הדבר תלוי באתערותא דלתתא. גם בדעת רבי אליעזר, לפני שחזר בו, ניתן לומר שבכל אופן, אין הגאולה רק מכוח מעשיהם של ישראל. זאת ניתן להוכיח מדברי הזוהר הסבור, כי גם לרבי אליעזר, לא תהיה הגאולה דוקא אחר שכל עם ישראל כולו יחזור בתשובה, אלא אפילו מועטים מישראל או אפילו קהילה אחת עושים תשובה - הקב"ה יגאלם, מפני שהוא מצפה תמיד, אימתי ישובו בניו אליו, ויוכל להשפיע עליהם רוב טוב. 3. גאולת "בעתה". ההוכחה הניצחת לכך, שהתהליך בו אנו נמצאים בלתי הפיך, ועם ישראל בשום מקרה לא יגלה מכל ארץ ישראל, תלוי במה שנוכיח מעל לכל ספק, כי אנו מצויים עתה בתהליך גאולה שאיננו תלוי במעשיהם של ישראל, וכל כולו הוא החלטה אלוקית לבדה. כלומר, אם יתברר לנו כי אנו מצויים עתה בגאולת "בעתה", שאינה מחמת זכותם של ישראל, יהיה הדבר הוכחה לכך שהגאולה וודאית בכל אופן שהוא. אולם, מנין נדע שעתה זו גאולת "בעתה"? על שאלה זו צריכים אנו לחבר ספרים גדולים, יש להביא את כל דברי התורה, דברי הנביאים ודברי חז"ל בנושא. יש להביא את כל פרושי הקדמונים העוסקים בכך, ועדיין אין לדבר סוף. אנו בחרנו לציין בקצרה, את הדרכים השונות לבסוס ידיעה זו, ביודענו כי אפילו קצה מזלג אין כאן. 4. מסורת מגדולי ישראל. רבים מגדולי ישראל בדור הקודם, קבעו מפורשות כי אנו נמצאים עַתה בגאולת "בעתה". הזכרנו לעיל את דברי רבי יהושע מקוטנא ("ישועות מלכו") ואת דברי הרב קוק. הצטרפו לדעתם עוד רבים מגדולי ישראל, ובראשם תלמידי הגאון רבי עקיבא איגר ותלמידי הגאון מוילנא. למרות שרבים מגדולי ישראל לא אמרו כך. כל אדם רשאי לבחור את רבו ואת בית המדרש שממנו הוא יונק תורתו. ניתן לציין, כי רוב גדולי הדור שלמדו את כל מקצועות התורה, ובמיוחד תורת הקבלה, וכמובן, היו גדולים גם בהלכה - סברו שהגיע עת גאולה. כאן יש להזכיר את דברי הגאון, הרב אלישיב, בעל "לשם שבו ואחלמה", שנחשב לגדול המקובלים העיוניים בדור הקודם. על הגמ' הדנה האם תבוא הגאולה בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, כתב בעל הלשם: "ודאי באופן השני" (הקדמות ושערים שער ו' פ"ט). ופשוט, כי בהכרעות בסוגיית הגאולה, שעיקר הבנתה אינה תלויה רק בלימוד השולחן ערוך ועיסוק בד' אמות של הלכה, יש ללכת אחרי המומחים בדבר. עוד יש להוסיף, שאותם גדולים שסברו, כי אנו בגאולת ה"בעתה", ביססו דבריהם בדרך כלל על מקורות חז"ל, ואילו שאר הגדולים - או שלא הביעו דעתם בנדון כלל ועיקר, והמעטים שהביעו דעתם, ביססו דבריהם בעיקר על סברתם (טענה זו יש לבסס כמובן על ידי סקירה מדוקדקת, שלא כאן מקומה). (כאן ניתן להזכיר דברי רבנו, הרצ"י זצ"ל, על נבואת ישעיה מ"ב, יח-יט: "החרשים שמעו והעורים הביטו לראות, מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח..", ישנו מצב שתלמידי החכמים שהם עבדי ה' ומלאכיו, הם עורים וחרשים, ואינם תופסים את שמתרחש בעולם). 5. מאחרי שנה מסוימת כל גאולה תחשב גאולת "בעתה". בספר "פרי הארץ", הביא את דעת האר"י שזמן "בעתה" התחיל בשנת של"ה. דעת האור החיים שזה משנת ת"ק, ודעת החתם סופר (ח"ו ס"ס ס"א) הסכימה לדעת אור החיים. וכן הובא בשם הגאון, בפירושו על דברי חז"ל לענין יצירתו של אדם הראשון. 6. דברי חז"ל שגאולה שלישית אין לה הפסק. הזכרנו לעיל מאמר חז"ל האומר במפורש, כי לא תהיה עוד גלות אחרי גאולה שלישית. מדרש זה אינו מדרש יחידי ויש עוד רבים כמותו. גם בדברי הנביאים ישנו תיאור יציאה מגלות רומא, שאין עוד גלות לאחריה. אנו נמצאים עתה באמצעה של הגאולה, כשתהליך קיבוץ גלויות הולך ומתעצם, ורבים מאחינו, בני ארצות המזרח, באים אלינו. זה מכבר עלתה מציאותנו, מבחינת העוצמות המדיניות, על זו שהיתה בימי הבית השני. וכשם שימי הבית השני הוגדרו כביאה שניה, כך בודאי, על אחת כמה וכמה, תוגדר שיבת ציון בימינו כביאה שלישית. על פי הערכות רבות, בעוד עשור לכל היותר, רוב העם היהודי כבר יישב בארץ ישראל. גם מבחינה הלכתית תהיה לכך משמעות, לענין רבות מהמצוות התלויות בארץ. אנו בטוחים שכל מה שעושה הקב"ה עימנו, אינו לחינם. כל האומר על כל שעינינו רואות, שהוא מעשה שטן, נראה ששטנו הוא גדול מאד... אנו מכל מקום לא מצאנו, שלשטן יכולת כה גדולה... יכולתו מסתכמת בכריית נחל לאברהם בדרכו לעקוד את יצחק בנו (מפי הגאון מו"ר הרב אברהם שפירא שליט"א). 7. מתוך עיון בתורה ובחז"ל אנו למֵדים שאנו בגאולת בעִתה. דרך זו הינה דרך המלך, על מנת לבסס את ודאות הגאולה. כפי שהזכרנו לעיל זוהי דרך רחבה מני ים. נזכיר מספר בירורים שהובאו בבית מדרשנו: 1. הרב קוק זצ"ל והרב צבי יהודה זצ"ל, ביססו דבריהם על דברי רבי אבא, שהובאו בסנהדרין צח,א: "ושתק רבי אליעזר ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו' רבי (אליעזר) [אלעזר] אומר אף מזה שנאמר כי לפני הימים (האלה) [ההם] שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר… מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר רב אמר אף תלמידי חכמים שכתוב בהם שלום דכתיב שלום רב לאהבי תורתך אין שלום מפני צר" הרצ"י דקדק, מדוע כתוב בגמ' בדברי רבי אבא "ואמר" בו"ו החיבור? אלא בא ללמדנו כי לאחר שהובאה מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע לגבי השאלה, האם גאולה תלויה בתשובה, הביאו את דברי רבי אבא, שיש גאולה "בעתה" שהיא תלויה "בקץ" – דהיינו, בזמן מסוים - ולא בתשובת עם ישראל. באה עתה הגמרא לברר, כיצד נדע אימתי הוא זמנה של גאולת "קץ"? גאולה שתלויה בתשובה, ניתן להבחין בה, שכן היא תגרור בעקבותיה ניסים גלויים, עד שיהא ברור כי זהו עת גאולה. אולם גאולה התלויה בזמן, כיצד נדע מתי זמנה? על כך מודיענו רבי אבא, שתקדם לתקופתנו תקופת הגלות הארוכה, שבה ארץ ישראל תעמוד בשממונה, ותצמיח קוצים וברקנים בלבד, לשון אחרת, ארץ ישראל תהיה מקום שאי אפשר לשבת בו! וכן היה. והנה תגיע עת, שארץ ישראל "תשנה התנהגותה", ולפתע תחל להוציא פירותיה בעין יפה - זה הסימן המובהק שחזרה שכינה לציון, וכל ישראל נקראים לשוב לארצם, להיות סמוכים על שולחן אביהם. על כך מוסיף רבי אליעזר עוד קץ מגולה. לפני בוא הגאולה עתיד להיות מצב, בו חיי היהודים בגלות יהיו ללא נשוא, עד שאפילו תלמידי חכמים לא יזכו לשמירה מפגעי הגלות - זהו אות שהשכינה עזבה את הגלות ואין קיום עוד לעם היהודי בין הגוים. שני סימנים אלו התקיימו במלואם! ראשית החלה ארץ ישראל להצמיח פירותיה על ידי המושבות הראשונות, וזאת עוד בטרם שבו אליה המוני בית ישראל. לאחר מכן באה השואה האיומה, בה התברר על ידי ניתוח אלקי איום ונורא, כי אין עוד קיום לעם ישראל בין הגוים. וכיון שכך, שוב לא הבחין המשחית בין מי שיש בידיו זכויות, לבין מי שהוא "מלא כרימון" - תלמידי חכמים, קהילות הקודש, סופרים וחכמים, לצד רבבות עמךָ בית ישראל הרחוקים מתורה ומצוות – כולם כולם