שאלתי בעצם מופנת כלפי הרבנות בארץ בכללה, ומכל מקום רציתי לשמוע את דעת כבוד הרב בעניין. כיום נשאים זוגות שאינם שומרי תורה ומצוות תחת חופה ע"פ תורה, הרב המקדש מברך הברכות ולכאורה הכל נראה כשורה. שאלתי כואבת: הרי ברור וידוע שהרבה מהזוגות הללו חיים עם אחרים (בוגדים, אם בידיעת הבן זוג או בלעדיה, בין קודם החתונה ובין לאחריה), ולמרות ש"כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש" מ"מ אם מלכתחילה כשעומדים הזוג תחת החופה לא מתכוונים כלל לשמור לא על כללי הטהרה (נדה וכו’) ולא על כללי העריות (בגידות וכו’) כיצד תקפים הנישואין? ועוד, על דעת שהנישואין תקפים, האם אין זה כדאי שלא להשיאם כלל (עם כל הכאב והבעיות שזה יגרום), כדי למנוע ממזרות המתרבה לדאבונינו!? נ. ב.- אישית הכרתי ילד שיש לו ארבעה אחים שכל אחד מאבא אחר, והאמא הינה "נשואה", מה עושים?!

אין לזה קשר. היות והוא קידש אותה היא אשת איש. לעניות דעתי מבחינה ציבורית לתת לגיטימציה לחיי הפקרות חמור מאד, הרבה יותר מלחשוש שאינם נאמנים אחד לשני ויולידו ממזרים. ודאי שיש חשש כזה אבל נתינת לגיטימציה תיגרום לקלקול גדול בחברה. לפי הרמב"ם הנישואין הם מצוה ואם יש חוטאים לא נבטל מצוה זו מהציבור הרחב בגלל זה. אני לא חושב שזו דרך נכונה. לגבי המקרה שהזכרת - אין מה לעשות. הם ממזרים. בירושלמי כתוב שאותם הממזרים שאינם ידועים, ההשגחה האלוקית מבררת אותם מתוך עם ישראל. בעל הבירה מנקה את כרמו.