התחתנתי עם בחור בעל תשובה שעלה לארץ בגפו והשאיר מאחוריו משפחה אוהבת, לא שומרת מצוות. כולם שואלים אם להורים שלו קשה לקבל את חזרתו בתשובה, והוא תמיד משיב כי הקושי שלהם הוא בכך שבנם נמצא מעבר לים וכי הם מתגעגעים אליו מאוד (ודואגים לשלומו בגלל אויבינו). וכמובן, גם הוא מתגעגע אליהם מאוד (וכבר ראיתי אותו מזיל דמעה על כך). לפני שהתחתנתי הייתי נחרצת מאוד בדבר היציאה מארץ ישראל ושום טיול לחו"ל לא משך אותי. היום, לאחר החתונה, יוצא לי ליסוע לחו"ל במסגרת הקשר המשפחתי הזה ולמען כיבוד הורי בעלי. אני אוהבת מאוד את ארץ ישראל, היא בנשמתי, וקשה לי לצאת ממנה. עם זאת, יש בטיול לחו"ל משהו מן הכייף ותחושה נעימה של הרפתקה. איך עליי לכוון את ליבי בקשר לנסיעות הללו, האם עליי לרכז את מחשבותיי ב"חבל שעליי לצאת מארץ ישראל", האם עליי למנוע מעצמי תחושה של הנאה ביציאה לחו"ל או שמא מותר לי להרגיש נעימות בהרפתקה הזו?

טוב מאד שאת כל כך אוהבת את הארץ וקשה לך לצאת ממנה. אם את נאלצת לצאת מהארץ לחו"ל תשתדלי להפוך את הנסיעה לשליחות למען ארץ ישראל באמת. להשפיע על משפחת בעלך שגם הם יבואו לביקורים בארץ ולאהב את ארץ ישראל על כל מי שאת פוגשת שם. וגם לצמצם את הבילויים בחו"ל למינמום. ולשאוף שבמשך הזמן המשפחה תבוא לכאן ואת לא תצטרכי לצאת מהארץ כלל. חזקי ואימצי באהבת ארץ ישראל, חו"ל היא טמאה כבית קברות וארץ ישראל היא ארץ החיים והכיף באמת.