דרך הטוב להיטיב ולכן ה’ מייטיב לנו אבל כדי שלא נתבייש בקבלה הזאת ה’ נתן לנו מצוות שאת הטוב נקבל בתמורה לעשייתן. השאלה שלי: במקרה שאדם לא מצליח לעמוד בנסיון ונכשל הוא נענש / יענש על כך אז אולי זה לא שווה עדיף לקבל בחינם ולהתבייש מאשר לקבל עונש, אולי הבושה של קבלת חינם עדיפה על בושה של חטא בעולם הבא?

אדם חפץ בשלו ובמה שהרוויח בעמלו יותר ממה שהוא מקבל במתנה או כצדקה, מאדם אחר או מהקב"ה, והפגם של הטובה שבאה כמתנת חינם נשאר גם לאחר שהטובה עצמה כבר נגמרה. דרך משל, עני המקבל אוכל מן העשיר, חש שהוא תלוי בעשיר וחייב לו, גם כאשר האוכל נגמר. מתנת חינם היא זמנית, אבל החוב שהיא יוצרת הוא נצחי. לעומת זאת נפילה בחטא היא זמנית. את הנפילות הכישלונות ניתן לתקן על ידי תשובה והיטהרות ותלמוד תורה. ואם לא הצליח האדם לתקן הכל בעולם הזה, גם בעולם הבא לא נזכר החטא לעד. לאחר זמן מה, מתכפרים חטאיו של אדם ואז הוא יכול ליהנות מן הטובה שצבר בחייו בזכות עמלו. נמצא שבזכות המצוות שנתן לנו הקב"ה אנו יכולים לזכות בטוב הנצחי, ובזכות אפשרות זו אנו נפטרים מתחושת החוב התמידית שמלווה את המקבל בחינם, הסיכון שבנפילה אינו נצחי, ותקנתו בצידו על ידי תשובה. ועוד, שעיקר השכר מקבל האדם על המאמצים ולא על התוצאה. אדם שמתאמץ ללכת בדרך טובים, להיות טוב וישר כלפי אלוקים ואדם, ודאי שיזכה לחלק טוב, גם אם לא תמיד הצליח לממש את רצונו. ועוד הערה, המכשולים והקשיים שבחיים אינם באים כדי להפיל את האדם, להפך, מכל נפילה יכולה לצמוח עלייה. המכשולים והנפילות באו לרומם את האדם. ותמיד כשנופלים אפשר להשתמש בנפילה עצמה כדי לקום מחדש, ואז המכשול עצמו הופך לזכות. ואדרבא, אם אדם נופל, במקום לחשוב שהוא יקבל עונש, הוא צריך לחשוב שנתנו לו משמים הזדמנות להפוך רע לטוב, ואת הנפילה לעליה - ויזכה על ידי זה לשכר גדול, וטוב שאין עמה שום פגם.