כבוד הרב, שלום רב ! לפי שאשאל , ברצוני להתנצל אם השאלה בוטה מידי ואם אינה מתאימה לרוח האתר . השאלה היא על מידותיו של ד’ - בתורתנו הקדושה, רואים אנו, שאלוקים מצטייר כביכול כאל אכזר ורודן , הרודף כבוד- דבר הנוגד את אמונתנו שהאל הוא סובלני, רחמן, רודף חסד וסולח שאינו צריך כבוד: • בבואנו לארץ – הוא מצווה להשמיד את כל תושבי הארץ ע"מ שלא נוכל ללמוד ממעשיהם ומעבודת האלילים בה היו עוסקים, על פני השטח המלחמות נראות כביכול לא הוגנות: ללא קריאה לשלום, ללא לקיחת שבויים וללא התחשבות בנשים, זקנים, וטף. גם אם אותם עמים חטאו בכל צורה שהיא, לעניות דעתי, דרך פעולתו המתבקשת של אל כל יכול הרוצה בתשובה היא להשפיע עליהם לעשות את רצונו במקום להשמיד אותם. • מספר רב של פעמים במהלך המסע לארץ רואים שהוא רוצה להשמיד את כל עם ישראל (לאחר חטא העגל למשל) או קבוצות קטנות יותר ממנו (לאחר חטא קורח ועדתו) פעמים שבקשתו של משה גורמת לו לחזור בו. • הדת מזהירה לאורך כל הדרך שאם לא נקיים את מצוות האל, דברים איומים יקרו לנו – מדוע אל סובלני וכל יכול יאים איומי זוועה על עמו? פסיכולוג טוב יכול לשכנע אנשים לעשות את רצונו גם ללא איומים כלל ! ברצוני להביע את הערכתי הרבה לעוסקים במלאכת הקודש !

האל בתורה כלל לא מצטייר כרודן רודף כבוד, אלא בדיוק להפך, כאל מלא רחמים המעניק לברואיו כל טוב, וסולח ללא קץ גם במקום שהחטאים כבדים מנשוא. הוא מצוה את האדם להתנהג בצדק במשפט, אך הוא עצמו מעניק הרבה מעבר למידת הצדק וחס על בריותיו. וכמה דורות היו מכעיסים לפניו והוא המתין בסבלנות עד שישובו אליו. ובעיקר יחסו המיוחד וטובו הגדול בא לידי ביטוי בטובות הרבות שהוא גמל עם עם קרובו - עם ישראל. הוא הוציאנו מבית עבדים ונתן לנו ארץ טובה וסיפק צרכינו צרכינו במדבר וגם לאחריו בארץ והושיענו מן האויבים ונתן לנו לחם לאכול ובגד ללבוש וגם הרבה יותר מזה, ולאחר גלות של כמעט 1900 שנה השיב אותנו לביתנו, ונתן לנו מדינה בניסים נפלאות, מתנות נפלאות שקיבלנו לא מרוב צדיקות אלא בחסד ה' עלינו. ואשרינו שאנו לא כופרים בטובה ומודים לריבונו של עולם על כל הטוב שגמלנו. אומנם יש בתורה ציווים להלחם מלחמת חורמה באויבים, אך ציווים אלו אינם צורך של הקב"ה אלא לטובתנו. טעות היא לחשוב שרק מידת הרחמים והסליחה היא טובה ואילו מידת הדין, התובעת מרשעים לשאת בתוצאות מעשיהם, היא רעה. לעיתים אין ברירה וצריך לשבר זרוע רשעים - ואז מי שעוסק בזה עושה חסד גדול עם העולם כולו. ומלחמות ישראל כולן, מאז כיבוש הארץ בידי יהושע ועד היום הן מלחמות צודקות נגד הרשע והרוע שהיה כרוך בעבודה זרה, ונגד העוולות שרשעי הגויים מנסים לעשות לנו. שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. ועוד צריך לדעת שבשעה שנכנס יהושע לכבוש את הארץ הוא שלח לתושבי הארץ שלוש איגרות (כפי שמפרט הרמב"ם בהל' מלכים, פרק ו הל' ה) האחת: מי שרוצה לברוח (כלומר לצאת מן הארץ בלא מלחמה) - שיברח, ואנו לא נפגע בו. השנייה: מי שרוצה להשלים (כלומר להשאר במקומו בארץ ולהשלים עמנו כאן ולא לנסות לפגוע בנו) ישלים. שלישית: הרוצה לעשות מלחמה - ילחם. אבל אותו אנו נמחה מפני שהוא מערער על עצמם הקיום שלנו כאן. אומנם בכמה מקומות הקב"ה מאיים שהוא ישמיד את עם ישראל בגלל חטאיו, אבל יש דואג ומרחם ונשארנו עד היום, נמשיך להתקיים גם הלאה. להצהרות אלה יש ערך חנוכי ולא מעשי. כאילו מגיע כזה עונש, אבל מיד באה הסליחה. כאב שמאיים על בניו, ואחר כך סולח. גם עניין העונשים המוזכרים בתורה אינם נקמה על אי שמרת המצוות, וכפי שמסביר רבנו הרמב"ם, אלא הסרת השגחתו מעלינו. ותורף העניין הוא, שכל עוד אנו עובדים את ה' בשמחה ומתוך רצון להתקרב לריבונו של עולם, הרי שגם הוא מתקרב אלינו, משגיח ושומר מהצרות וגם נותן לנו את כל מה שאנו צריכים כדי שנוכל לעובדו מתוך שימחה. כמובן שנכלל בזה גם רווחה כלכלית ושמירה מן האויבים ועוד, שלא נצטרך להסיח את דעתנו מעבודתו מחמת העניות או האויבים וכד'. אולם בשעה שאנו מתרחקים ממנו ואין אנו רוצים לעשות רצונו, גם הוא כביכול מסתיר פניו ונותן לנו להתמודד בעצמנו עם הצרות. הקב"ה לא נותן לנו רווחה כלכלית ושלום בארץ כדי שנעבור עבירת ואם העושר והשלוה גורמים להשחית את מידותנו הקב"ה לוקח אותם מאיתנו. סוף דבר, מאיתו לא תצא הרעות והטוב, אלא הכל תלוי במעשים שלנו. ואגב, דורות רבים התמשו בטובה שבקב"ה נתן להם דווקא לרעה, ואעפ"כ הקב"ה המתין להם עד שישובו ולא לקח מהם את הטובה מיד. ודרך אגב, גם פסיכולוג טוב לא יכול לשכנע כל אחד להיות אדם טוב וישר. ועובדה שהרשעים ממשכים במעשיהם הרעים, לגרום סבל ולעשות עוולות לאחרים, גם לאחר שיחות ארוכות עם פסיכולוגים. ודווקא התורה שמכירה את טבע האדם לימדה אותנו שיש מצבים בהם לא הפסיכולוג הוא הפיתרון לעווולות שעושים בני אדם, אלא העונש המרתיע. הדברים ארוכים וקיצרתי אבל אקווה שתמשיך מכאן ללמוד בעצמך.