שלמה המלך הוא החכם מכל אדם. מדוע מלכתחילה הוא נשא 1000 נשים שהוא ידע שזה איסור שאחר כך הם החטיאו אותו לעבודה זרה? נכון שהוא רצה לקשור קשרי מסחר עם כל העולם אבל השם יתברך התריע לו, לפני, מהם האיסורים שאסורים למלך.

אע"פ שנאמר בתורה שהמלך "לא ירבה לו נשים", רבותינו בגמרא נחלקו כמה נשים מותר למלך לשאת. ודעת רבי יהודה שמותר לו כמה שירצה כל עוד אין הם מסירות אל ליבו מאחרי ה'. ולא בא הפסוק לאסור אלא נשים המסירות את ליבו. ודעת רבי שמעון שאפילו אחת ומסירה את לבבו אסור, והפסוק בא לומר שאפילו נשים כשרות כאביגיל אסור למלך להרבות. ופסקו הפוסקים שמותר למלך לשאת עד שמונה-עשרה נשים (רמב"ם וספר החינוך) אלא שנחלקו (הרמב"ם והראב"ד) אם מותר לו להוסיף עליהן פלגשים. מכל מקום כבר פירשו לנו רבותינו בגמרא שהטעם שנשא שלמה נשים רבות אינו מפני שהוא מצא היתר לכך, אלא מפני שסמך על חוכמתו המרובה, וסבר שאע"פ שהתורה הזהירה מפני לקיחת נשים רבות, שמא יטו את לבבו מאת ה', הוא יקח ולא יטה. וז"ל הגמרא (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא עמוד ב): "ואמר רבי יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה - שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם. כתיב (דברים י"ז) לא ירבה לו נשים, אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור, וכתיב (מלכים א' י"א) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. וכתיב (דברים י"ז) לא ירבה לו סוסים, ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב וכתיב (מלכים א', י"א י') ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו". כל כך הייתה גדולה חוכמתו, עד שהוא סבר שאין מי שיוכל לשכנעו לסור לאחרי ה', שהרי בחוכמתו תמיד יוכל להסביר לעצמו ולאחרים מדוע צריך לעבוד את ה'. אולם אפילו הוא נכשל, וגם החכם באדם, שודאי יודע היה בשכלו שצריך לעבוד את ה' נטה אחר רגשותיו לנשיו, ונטה לבבו מעם ה'. ולקח גדול למדנו מכאן, שאין עצה ואין תבונה לנגד ה', ואפילו החכם באדם, אינו יכול לסמוך על חוכמתו והבנתו, ובמקום שהזהירה תורה עליו לחוש לכך כמו שאר האדם. וקל וחומר אנו, שאין חוכמתנו מגיעה לחוכמתו.