בני בן כמעט 14, לומד בת"ת ציוני, וירא שמיים. תלמיד מצטייין בלימודיו, ואהוב על חבריו. (בעל לב טוב ואוהב לעזור). נודע לנו מבעל המכולת שליד ביתנו שהוא לוקח דברים בלי לשלם. איננו ’רושמים’ שם בהקפה. לא מזמן לקח כנראה גם כסף מאיתנו בלי רשות ולאחר שדיברנו איתו בעדינות החזיר מיד. נציין שהמצב הכלכלי בבית טוב. כיצד עלינו לטפל בבעיה? (כמובן טיפול שורש כדי שהבעיה לא תישנה).

ראשית נאמר כי ילד יכול ליפול. וכך גם אנו, המבוגרים, צריכים להתיחס לזה. הילד אינו "עבריין" ולא "גנב". בבסיסו הוא רוצה להיות טוב, וכך אנו צריכים להתיחס אליו. ולגופם של דברים: המקרים שתארתם מצביעים על חסך שיש לילד. חסר לו משהו והוא מנסה להשלים אותו בדרך זו. על פי שאלתכם אני מבין שלא מדובר על חסכים חומריים, ולכן צריך לחפש אותם במקום אחר: רגשי או רוחני. ולכן ממולץ לעשות שלוש פעולות: האחת: לקיים שיחה אחת או יותר על פי הצורך. השיחה צריכה להיות פתוחה, באוירה שאינה מאיימת ובלי האשמות. בשיחה צריך לשאול את הילד למה הוא עושה זאת? מה הוא רוצה להרויח? מה חסר לו בלי זה? מטרת השיחה היא להבין ולא לגעור או להאשים!!! השנייה: צריך להסביר לילד לאן אירועים כאלה יכולים להוביל. אפשר להסביר כי הפעם זה נסלח על ידי בעל המכולת, אך בפעם הבאה זה יכול להסתבך. המטרה אינה לאיים - אלא להסביר לילד, שבגילו לא בטוח שהוא מבין ומפנים, לאן זה יכול להוביל אותו. צריך להסביר שעברה גוררת עברה, וההתרגלות לחיים של חטא גוררת את האדם מחטא קטן לחטא גדול יותר, וכן הלאה. נראה לו שהוא שולט בזה, אבל בסוף זה ישלוט בו. וודאי שהוא לא רוצה להיות גנב. השלישית: לשאול את הילד כיצד הוא רוצה לפתור את הבעייה. אחרי הכל: זו הבעייה שלו (כלומר: הוא צריך להבין שזו בעייה, והיא בעייה שלו, לא שלכם. אתם רק מסייעים). אתם יכולים להציע דמי כיס או משהו דומה כדי לתת לו התחושה שהוא לו מפסיד אם יפסיק. ובסיום: אל כל הפעולות הללו צריך להוסיף את חיזוק הקשר שביניכם לבין ילדכם. הקדישו לו זמן לשיחה ולמשחק וללימוד משותפים (בנושאים שאינם קשורים למה שארע). ככל שהקשר ביניכם יתחזק והבן ירגיש שהוא מתקרב אליכם - התופעה תלך ותעלם.