עקב דברים שאמרתי למישהי בגין גיהנום, עולם הבא, שכר ועונש וכדומה זה נראה כאילו "הפחדתי" אותה לתשובה, לא בכוונה גמורה כמובן אלא מתוך דאגה אליה שלא תכלם ורצון טוב שתזכה למה שזכיתי אני. העניין הוא שהדבר מאוד מזכיר לי את סיפור חנה ופנינה שפנינה גם התכוונה לטוב אבל גרמה לצער רב לחנה ובגלל זה סבלה עונש כבד ביותר, האם זה דומה למקרה שלי שבו גרמתי לה צער שעוררתי אותה לתשובה או שהדבר הכרחי לתשובה בכל מקרה? האם יש התיחסות כלשהי של חז"ל לדברים מבחינה מוסרית או הלכתית?

כמובן שאם התכוונת לטובה, אין לך לחשוש כלל, והקב"ה דיין צדק, שאינו מעניש אדם על מעשים טובים שהוא עשה. ואם כוונתך הייתה לטובה, להחזיר אותה בתשובה, הרי שאין לך ממה לחשוש. אומנם כבר הכיר מרן הרב קוק שהדרך הטובה והמתאימה לדורנו אינה דרך איום והפחדה בעונשי גהינום, אלא דווקא בדרך של הדגשת החיוב והטוב שביהדות, בתורה ובמצוות. ואשרי מי שידע לחבב שם שמים על הבריות ולהאהיב את הקב"ה ומצוותיו. אומנם ישנה דעה שפנינה רצתה להכעיס את חנה כדי לגרום לה להתפלל, אך שם לא מדובר על הסברת עניין התשובה, אלא על גרימת צער רב. מכל מקום בכתוב עצמו לא נאמר כלל שהיא נענשה, וגם בחז"ל זו רק דעה אחת, וגם אותה אין להבין כפשוטה, כמו רוב דברי חכמינו שאינם מתפרשים כפשוטם אלא רומזים לענינים עמוקים, כפי שמסביר רבנו הרמב"ם במו"נ.