שלום כאיש מקצוע יצא לי בחיי להכיר אנשים שיש בהם המון מקבוצת 11 הארורים הראשונה. זה ממש הולך ביחד… כלומר כל האישיות שלו (יותר נכון העדר אישיות… אם לדייק) בנויה על משגה עוור בדרך, השגת גבול, הכאה בסתר וכיו׳… שאלותי 1.) מה הכוונה בקללה ״ארור״? כלומר מה היא מהות הקללה? מה יקרה למקולל? 2.) נראה לי שחסר להם מרכיב של אמון בסיסי בחיים. יש מהם שמגיעים מהעולם הדתי ונראה על פניו שאף שחלקם מקיימים מצוות באופן מרשים מאוד, אך נראה שאין להם באמת ובתמים אמונה שיש באמת אלוהים. מה הערך באמת של יהודי שמקיים מצוות, אך יחד עם זאת ממש לא מאמין באלוקי ישראל ובשום כח עליון? לפעמים אני חושב ביני ובין עצמי אם הם ערב רב, או משהו כזה… מאחר שיהודי הוא גב״ר ר = רחמן. גם כשהם כביכול מרחמים - זה לא אמיתי. בתכלס יש בהם אכזריות שהיא ממש מפחידה שלא נראית מתאימה ליהודי (אפילו בעייתי) והנזקים שהם עושים ממש מזעזעים!! 3.) למשל לגבי ארור משגה עוור בדרך - בתורה יש גם לאו בנושא (לפני עוור לא תתן מכשול). למה צריך גם מצוות ״לא תעשה״ וגם ״ארור״? 4.) מה הקשר בין 11 הארורים הראשונים בפרשה לשאר הארורים? אולי החטא והעונש שלו? 5.) ״נתגלה עוונם, נתגלה קיצם - לא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם״ כך ההשוואה בין העוון של עם ישראל בבית ראשון שהיה גלוי, אך מראש ידעו שהגלות היא 70 שנה - ובבית שני מאחר ששנאת החינם היתה נסתרת - (יש סיפור אחד שממש כאב לי על יהודי שבתחבולה גרם לבעל לגרש את אשתו ואז המסכסך התחתן איתה וכדי לשלם את הכתובה שהוא היה צריך לשלם לה, הוא נהיה המשרת של שניהם. הוא היה מגיש להם שתיה והדמעות שלו היו זולגות מהעיניים שלו לתוך השתיה שלהם. הסיפור הזה ממש נגע לליבי והזכיר לי בדיוק את האנשים הללו. אשמח לפרוט והרחבה מקיפה בנושא של ההבדל בין עוון גלוי לעוון נסתר, ההתייחסות של ה׳, עונש בידי בית דין, עונש בידי שמים וכיו׳ כולל הפניה למקורות ופרוט ככל האפשר… אשמח להרחבה ככל האפשר בנושא כולל הפניה למקורות. 5.) יש בהם שנאה נסתרת לעצמם ותכל׳ס ההרס שהם עושים בעולם הוא הרבה יותר מסתם אחד שגונב וכיו׳… למשל גנב בדר״כ מעוניין במושא הגניבה, והפגיעה בנגנב היא שולית… אצלם עצם הפגיעה היא מה שהם חפצים. 6.) מה לגבי עולם הבא? יכול להיות שאנשים כאלה יגיעו לעולם הבא? תודה רבה

שלום סליחה על העיכוב במתן התשובה. 1. ארור = נידוי וקללה, הפסד המעלה הנוכחית ואף צער ושפל לבאות. 2. קיום מצוות ואמונה צריכים ללכת ביחד. אך יש פעמים שאדם מקיים מצוה אף ללא אמונה ומתוכה יגיע לאמונה. 3. הארור הוא מגדיל ומחמיר הרבה יותר מה"לא תעשה". בנוסף לאיסור הפשוט, שלא להכשיל עיוור ושלא להטעות כל מי שאינו מצוי בתחום מסוים יש על העושה כן קללה ונידוי. 4. הרשב"ם מציין שהמכנה המשותף של רשימת הארורים הוא: "בסתר". (המילה "בסתר" מופיעה בארור הראשון ובארור העשירי ויש לכך סיבה כפי שמסביר הרשב"ם) אך גם הארורים האחרים נבחרו משום שמדובר בעברות שלפי מהותן נעשות בסתר. וז"ל: ""ושם בסתר" - ...וכולה עבירות שרגילים להיות בסתר הם, כמו שאפרש בכולם, חוץ משנים שרגילים להיות פעמים בגלוי ופעמים בסתר, והן ע"ז ומכה רעהו ולכך פירש בשניהם בסתר. שעל עבירות שבגלוי לא באו לקלל, כי בית דין יענשוהו על הגלויות כמו שכת' בסוף כל הקללות הנסתרות לה' אלוקינו, הוא יקח נקמה מן הנסתרות שהרי נתקללו בשם הקב"ה, אבל הנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, מלקות סקילה שריפה הרג וחנק. הלא תראה אין כתוב כאן "ארור שוכב עם אשת רעהו" כי מה לו ליכנס בבית אחרים ולא יליזו עליו. מקלה אביו במקום בית גידולו, אין אחרים רגילין שם. וכן משיג גבול בגנבה הוא עושה, שאם יראה, ימחה בידו. וכן משגה עור ומטה משפט, כל אילו דברי סתר. שכב עם אשת אביו זהו במקום שהוא גדל שם ואין רואה. עם כל בהמה אין זה כי אם בסתר. וכן אחותו. חתנתו, האם רגילה בבית בתה". 5. סליחה שאין לי את הפנאי כעת לפרט, אעתיק את דברי רבנו בחיי (כד הקמח, סוכה) כפי שבאר את לשון הפסוק (משלי כה, יא) "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו", הרומז על ענין זה: "דבר ידוע, כי כל מצות שבתורה יש בהן נגלה ונסתר. הנגלה והוא החיצון, יש בו תועלת הגוף או מצד האמונה או מצד המידות המעולות שבהן ישוב הארצות. הנסתר והוא הפנימי, יש בו תועלת הנפש לתת לה שכר, ולהאדיר חלקה ותגמולה בעולם הגמול. וכן אמר שלמה ע"ה תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו. הודיענו, שהתורה "דבר דבור", כלומר ענין כפול יש בו, פנימי וחיצון". המשיך רבנו בחיי לבאר: "והמשיל הפנימי לזהב, והחיצון המשילו לכסף, זהו שאמר "תפוחי זהב במשכיות כסף". "משכיות כסף" הוא כלי כסף מנוקב נקבים דקים, אין האדם יכול לראות מה בתוכו מרוב דקותם, והוא לשון הבטה, כי ראוי להביט אליו מרוב חשיבותו, ותרגום (בראשית יט, כח) וישקף, ואיסתכי, ואמנם בעיון דק והסתכלות יפה יראה בתוכו דבר נכבד יותר מן הכסף, והוא "תפוחי זהב". ואמר "דבר", כי התורה נקראת "דבר", כאמרו (דברים ל, יד) כי קרוב אליך הדבר, יאמר כי אותו הדבר הוא "דבור", כלומר עניינים כפולים הם, זה בתוך זה, בדרך נגלה ונסתר, כתפוח הזהב שהוא הנסתר, במשכיות כסף כי הוא הנגלה. ועל כן המשיל הנגלה בכסף שהוא נכבד ומעולה, והנסתר בזהב שהוא מעולה ממנו, כי יש יתרון לנסתר על הנגלה כיתרון הזהב על הכסף, ומזה אמר דוד ע"ה (תהלים קיט, יח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". אם כן, למדנו שלכל המצוות יש "עניינים כפולים" במהותם – מעטה חיצוני ועומק פנימי, חלק הגלוי ורובד נסתר. ולהבדיל במעשי עבירה יש כפילות – קיום "חיצוני" ומעשה הנעשה מעומק ה"פנימיות". הגמרא (יומא ט, ב) אומרת ש"ראשונים שנתגלה עוונם, נתגלה קיצם. אחרונים שלא נתגלה עוונם, לא נתגלה קיצם". והגר"א (חידושי אגדות שם) ביאר שעוונות הראשונים היו "מגולים", כלומר חיצוניים. חטאיהם שלא נעשו מתוך שורש פנימי מושחת היו חיצוניים לפנימיותם שנשארה נקיה וישרה. ולכן אף שעברו עבירות חמורות, רחמנא ליבא בעי, ומכיון שלא נבעו מתוך פנימיות רעה, ולבבם בתוכו נשאר בכשרותו. על עבירות הנעשות בחיצוניות, גם העונש חיצוני ולא בכל תוקפו. הראשונים נתגלה קיצם ונגאלו לאחר שבעים שנה. לעומתם, "אחרונים לא נתגלה עוונם", האחרונים אף שהיו עוסקים בתורה ובמצוות וגמילות חסדים, נענשו בעוון שנאת חינם שהוא ענין פנימי, כי השנאה מחלחלת במעמקי הלב ונובעת מעומק הפנימיות. ולכן אחרונים שלא נתגלה עוונם, לא נתגלה קיצם. 6. באופן פשוט על פי המשניות בפרק י' בסנהדרין, רק במצבים מסויימים מאוד של כפירה וכדו' או מעשים שעשו אישים מסויימים מפקיעים את האדם מהעולם הבא. יום טוב