חובת השתדלות- עד היכן? עד היום אשתי ואני עבדנו והרווחנו סכום מסוים. ייתכן ואשתי תפסיק בקרוב לעבוד, ואז הסכום ירד לבערך 5000 לחודש. יש לנו 3 ילדים, ושאלתי היא האם עלי לקחת עלי עוד עבודה, או שאין צורך בכך. (מיותר לציין [ותיכף אסביר למה בכל זאת אני מציין זאת], שעד היום לא חסר לנו כלום. ב"ה כבר 4 שנים, גם כאשר אשתי לא עבדה או ששנינו לא עבדנו הקב"ה דאג ל’מזוני’ שלנו גם לא דרך תלוש המשכורת. אני מאמין שלמצוא עוד עבודה, זו תקיעת ברז שני לחבית כדברי הספה"ק, ושאין שום קשר בין מידת וכמות ההשתדלות לבין הפרנסה שמקבלים, אלא עצם ההשתדלות זה מה שחשוב. למה אני מציין זאת? כיון שעל שאלה ששאלנו פעם עם עיקרון דומה, קבלנו תשובה של ’להיות ריאליים’. ואם זו התשובה גם הפעם, שאלתי היא- כל מה שכתוב בספה"ק, זה סתם איזה משהו נחמד לשיעורי מוסר, אך בחיים אפשר לזרוק הכל לפח?) תודה מראש (סליחה על העזות שבשאלה, אבל כבר הרבה זמן אנחנו כמעט ב’משבר’ בגלל הסתירה שיש אצלנו בין כל מה שלימדו אותנו מגיל 0 ועד היום, שמדברים איתנו על אמונה, אמונה, אמונה, ובטחון ועוד בטחון, אך כשמגיעים למישור המעשי- פתאום הופכים להיות ’ריאליים’).

בספרים הקדושים יש הדרכה שככל שאדם מאמין יותר ובוטח יותר בד' כן הוא זוכה ליותר ברכה מד'. לכן מי שאמונתו חזקה מאד יכול להסתפק בהשתדלות מעטה ויזכה למה שמגיע לו. כמו רשב"י אך רבים עשו כרשב"י ולא עלתה בידם אך מעטים עלתה בידם כי היו במדרגה גבוהה של אמונה. עיין בספר העיקרים ובספר חובות הלבבות בנושא זה כמה צריך להשתדל וכמה צריך לבטוח.