במשך כמעט 6 שנים אני עובד במקום עבודה מסודר עם משכורת טובה ותנאים טובים. אך מהיום הראשון שלי בעבודה ממש רע לי בעבודה, רוב החברים לעבודה לא נחמדים והאוירה לא טובה בכללי. חוץ מזה שסוג העבודה הזה ממש לא מתאים לי מכיוון שרוב היום הוא בבטלה אין יותר מידי עבודה ויש הרגשה כאילו החיים מתבזבזים סתם רק בשביל תלוש המשכורת. היום אני נשוי ואב לבת. ורציתי לדעת מה אומרת היהדות על כך, האם להישאר בעבודה שעושה לי רע אבל השכר שלה טוב (ואני ממש מרגיש שזה עולה לי בבריאות) או לעזוב את העבודה ולמצוא משהו שמתאים לי יותר. חשוב לי לציין שאני מוסמך בהוראה של חינוך גופני ואני אוכל לעבוד בתחום הזה אך בשכר נמוך משמעותית.

מאד קשה לענות משהו חד משמעי. בכל עבודה יש שני דברים. העבודה היא ערך כשלעצמו, העבודה היא הדרך שבא מביאים לתיקון העולם וישובו. מלבד זאת העבודה היא גם אמצעי שמכוח העבודה האדם זוכה בממון וזה מאשר לו לחיותו להיות שמח בחלקו. להבנתי, גם האדם בהשתדלותו יכול לקבוע האם יהיה עני או עשיר. ודאי שבספרים רבים כתוב על מידת הבטחון ועל כך שאדם צריך להאמין שהוא עושה השתדלות לצורך פרנסתו אולם הקב"ה הוא המחליט מה יהיה הברכה שיראה בעולם הזה. יכול האדם להרויח כסף רב אולם הקב"ה יגרום שיאבד את כספו במחלה ח"ו או שיגנב כספו. יכול אדם לעבוד מקצת והקב"ה יזכה אותו שיהיה לו שפע של ברכה בחייו. אולם גם רצונו של האדם היא משמעותית בשאלה כיצד הקב"ה ינהג כלפיו. אדם שרוצה בעושר משום שחושב שניסיון העניות יכול לגרום לו למידות מגונות אזי הקב"ה ישגיח עליו בצורה אחרת מאדם שרוצה עניות משום שחושב שנסיון העושר קשה לו. הקב"ה בהחלט מתחשב גם ברצוננו. כך שאין אני רואה סתירה בין מידת הבטחון לבין ההשתדלות והרצון של האדם האם להיות עני או עשיר. אם כן ודאי שעמדת היהדות שאדם צריך להשתדל כמה שיותר לעבוד בדבר שהוא מתאים לו, בונה את העולם ומשמח אותו. עבודה שאינה מביאה תועלת או שאינה מתאימה לאדם אינה רצויה. אולם בעבודה מלבד עצם ההתבוננות על הערך העצמי שבה יש את הרצון של האדם האם הוא בוחר בעניות או בעשירות. כאן האדם יכול לבחור. במקרה שאתה מתאר נראה שהעבודה שאתה עובד בא עתה לא רק שאינה מתאימה לך אלא היא גורמת לך למידות שאינם טובות. אתה נכשל בעצבות ואי שמחה. לכן אם יש סיכוי סביר שתוכל לשנות ולמצוא עבודה שתוכל לשמוח בה יותר, אני מציע לך להעיז ולשנות את מקום עבודתך.