אם אעשה מעשים טובים כל חיי אך עם זאת גם אפגום כל הזמן בברית, האם מעשי הטובים יכפרו ויגנו בעדי? ז"א, שאהיה אדם טוב ומנומס, מחייך לאחרים, נותן צדקה, תומך בעניים, עוזר לזולת... האם מעשים אלו יגנו בעדי מפגם הברית? מה יעשה אדם שכזה שכל חייו תרם לזולת ונתן צדקות ועזר ותמך על לא שמר על הברית, מה יהיה שכרו? והאם מעשיו יגנו בעדיו כאשר ימות? מדוע לא להניח לחילונים להתעלם משמירת הברית ולעומת זאת להיות למופת: אנשי שלום, חברים טובים ונאמנים, עוזרים לזולת, שמחים ומלאי התלהבות, קלי לב וחסרי דאגות ובזאת נושאים בעול ודואגים לכל מחסורי הזולת, תורמים ונותני צדקה, מדוע לא להניח להם כך? האם פגם הברית באמת כל כך נורא, שגם אדם שנחשב לטוב על בטוח יפסיד את כל שכרו ויענש קשות?

בספר מסילת ישרים במידת הזהירות מבאר הרמח"ל שבדין של הקב"ה אין תוכנית קיזוזים. על הדברים הטובים אדם מקבל שכר ועל מה שקילקל אדם צריך לעשות תיקון. כך גם בנוגע לאדם שעשה מחד מעשים טובים ומאידך לא שמר על הברית. מדבריך נראה שאתה מאד מזדהה עם המצוות שמעוררות את כוח הטוב שיש באדם. ואילו הענין של שמירת הברית זה רק ציווי שנובע מכוח האמונה בקב"ה אולם הוא לא הורס או פוגם באדם. אולם התפיסה שלנו היא שאדם יהיה טוב יותר אם הוא ישמור על הברית. גדר הטוב הוא היכולת לקחת כל כוח שיש בו ויש באחרים ולפתח אותו ולהגדיל אותו. אי שמירת הברית יש בה חיסרון בהופעת הטוב. כך שאותו חילוני עם לב טוב אם יצליח להגבר על פגם הברית יהיה עוד יותר טוב.