קראתי בתשובה באתר זה שהרב מתיר לתופף בשבת על שולחנות על סמך פסיקת ערוך השולחן. האיסור לתופף נובע מהחשש שמא יתקן כלי שיר (בדומה למחיאת כפיים). 1. בסימן של"ח - ערוך השולחן אוסר מחיאת כפיים והקשה בחפצים ולא מתיר אותה בשום פנים ואופן. 2. בשימן של"ט - למיטב זכרוני, הוא מדבר שם על טיפוח וריקוד ולאחר שמביא את הצדדים לאסור הוא מזכיר את ההבדל בין ריקוד של אז לריקוד של ימינו. ועכשיו השאלות: 1. מדוע לפיכך לא התיר ערוך השולחן את מחיאת הכפיים (בסימן של"ח)? הרי גם מחיאת כפיים אסורים מטעם אותה גזירה ? 2. אני מניח לעצמי שבדורו של השו"ע והרמ"א צורת הריקוד היתה יותר קרובה לימינו אנו מאשר לתקופת התלמוד ואעפ"י כן ראו השו"ע והרמ"א לאסור. ואיך יתיר זאת ערוך השולחן? 3. גם אם בימינו אנו אין חשש לתיקון כלי שיר, הרי ידועים דברי הרמב"ם בהלכות ממרים - שאין בי"ד יכול לבטל גזירה של בי"ד דין קודמו ואפילו בטל טעם - לא בטלה תקנה . אשמח אם הרב יתיחס לכל הנוקדות שהעלתי ומחילה אם הארכתי מידי.

כל המצב של תיקון כלי שיר הוא לפי תנאי החיים של פעם ואילו לפי תנאי החיים של ימינו אין איסור. צריך לבדוק אם יש סתירה. כל הדין של בית דין שאינו יכול לבטל דברי בית דין קודם, אמור אם מדובר על אותה מציאות כמו היום. ערוך השולחן אומר שהמציאות של ימינו השתנתה ולא הייתה בעבר וחז"ל לא דיברו עליה ולא אסרו במציאות כמו של ימינו.