אני בן 14. שאלתי היא איזה קשר עם בת הוא קשר אסור. כלומר, האם קשר כזה שאני מדבר עם בת במשך הרבה זמן נחשב לקשר אסור? אם אני מלווה בת לביתה זהו קשר אסור? או שמותר לי להרבות בשיחה ולהיות בקרבת בת במשך הרבה זמן, אבל להישמר מנגיעה ומקרבה קרובה מדי? ופה אני גם רוצה לצרף עוד שאלה - אם חבר או בת שואלים אותי אם\את מי אני אוהב *מהשבט, מה אני אמור לענות? והאם זה לא בסדר לאהוב מישהי מהשבט (כל עוד אין כוונה להביע את זה)? עלי לציין שאני שומר נגיעה ואין לי כוונה להיות חבר של מישהי גם אם יש לי אליה רגשות מסוימים. *שבט - אני מתכוון לבני עקיבא.

באופן פשוט עצם הקשר הקרוב והדיבור המרובה הוא נאסר שהרי מצב זה לא מוגדר להתרחק מן העריות מאד מאד. אין הגדרה מדויקת בהלכה מה מוגדר דיברו איסור אולם נראה שכל דיבור שאינו לצורך ענייני אלא סתם לצורך קירוב הוא ודאי אסור. גם במקום שנראה כלפי חוץ שמדובר על דיבור ענייני, כגון: ללמד את הבת משהו, אדם יבדוק עצמו טוב בפנים וירגיש שבעצם מה שמושך אותו זה ההנאה בשהות עם הבת. מלבד עצם ריבוי הדיבור שיש בו איסור בדרך כלל מגיעים לעוד איסורים. בעיקר מדובר על האיסור להרהר באישה שאסורה לך ובאיסור הסתכלות ביופי של הנערה. מעבר לשאלות האיסוריות יש כאן שאלה עיקרית שנוגעת לצורת ההתפתחות הרצויה בגיל הנעורים. חברות בגיל הנעורים היא בדרך כלל הוצאת כוחות שיש בנו כשעדיין לא הגיע העת והשעה. הדבר פוגע ביכולת להקדיש את כל הנפש לדברים אחרים שצריכים להתפתח בזמן הנעורים. הקשר עם המין השני תופס מקום בנפש שגונב לאדם את היכולת להיות מרוכז בפיתוח עצמו. בגיל הנעורים הנטיה להיות עם בן המין השני נעשת בצורה לא בשלה שהרי אי אפשר להגיע למיצוי הקשר. המצב הזה גורם במקרים מרובים ליסורים ועוגמת נפש. היהדות מתחילה להצטייר כהוראה שמגבילה וגונבת לנו אתה חיים. אולם האמת היא שהתורה עוזרת לנו לנתב את החיים ולעשותם בצורה האיכותית ביותר. אדם שישמור את הכוחות האלו לשלב מאוחר יותר יבוא כנייר חלק לקראת הקמת ביתו ויכול לבנות את ביתו בדרך גדולה ועליונה יותר.