1. האם על הציבור הדתי לאומי להשתתף בהפגנות ובחסימות הכבישים וזריקות האבנים ושריפת הרמזורים - של אנשי העדה החרדית, שנלחמים בכל הכוח על מנת למנוע חילול שבת של העיריה? אם כן, מדוע אף רב לא הביע דעתו בעניין ? 2. אם אין להפגין כמו החרדים, מה צריך לעשות כדי למנוע חילול שבת במצב בו ראש העיר לא מוכן לוותר ותומך בחילול שבת {חשוב לציין שהשאלה היא במצב כזה שיש החלטה חד משמעית של ראש העיר לפתוח למשל, את בניין העיריה, אוטובוסים וכד’, והידברות או הפגנה רגילה לא תעזור ?

אני חייב לציין שאני לא בקי במציאות ואין בידי את הנתונים בכדי לשקול את הדברים. אני מקווה שרבני ירושלים, בין החרדים ובין הנמנים עם הציבור הלאומי, מצויים בפרטי הענין ושוקלים את הדברים. צריך לראות מה מביא תועלת. התועלת אינה תלויה רק בהבאת תועלת בענין מיעוט חילול שבת בפרהסיא אלא התועלת במכלול הנושאים, איזה כבוד ויחס נוצר כלפי השבת כתוצאה מהפגנותו איזה יחס יש לתורה ולאנשים יראי שמים. אולם השאלות האלו נכונות גם כשמדובר על הפגנות בענין ארץ ישראל. אם כן, השאלה היא מאד מורכבת. באופן כללי ההדרכה היא הפגנה מכובדת ללא אלימות. לפעמים יש הוראות שעה שבהם פורצים את הגדרים. לא שמעתי שהרבנים הגדירו את המצב כהוראת שעה מיוחדת שמתירה לפרוץ את ההנהגה הרגילה. מכיון שההפגנות גולשות להתנהגות שאינה ראויה לכן הציבור הלאומי אמוני נמנע מלהיות שותף בענין.