כיצד מיישבים את מה שנראה כסתירות לכאורה בתורה: 1) בבראשית ישנם 2 סיפורי בריאה. עפ"י הראשון, הצמחים והחיות נבראו לפני האדם ואילו עפ"י השני האדם נברא לפני הצמחים והחיות (החיות נבראו משום שלאדם לא היה עזר כנגדו) 2) עפ"י שמות ודברים עבד עברי ישוחרר בשנה השביעית לעבדותו ואילו לפי ספר ויקרא הוא ישוחרר בשנת היובל 3) לפי בראשית ז’ פס’ ד’ ארך המבול ארבעים יום ואילו לפי אותו פרק בפסוק כ"ד המבול ארך 150 יום. 4) בסיפור תיבת נח , במקום אחד רשום שמכל בהמה טהורה ייקח נוח שבעה זוגות ובמקום אחר רק זוג אחד.

1. שתי תשובות שניתנו לשאלה דומה: סיפור הבריאה מסופר פעמיים: פעם אחת בפרק א ופעם שנייה בפרק ב. ולכן אין מניעה לומר שהמסופר בפרק ב' אירע כבר ביום השלישי, אלא שבמקומו נכתב בקצרה ובפרק ב' בא בפירוט. מכל מקום אין כוונת הכתוב ללמד אותנו את סדר הבריאה הפיזית של העולם, שכן ממילא אין אנו יכולים להבין את סודות הבריאה, ולא בא סיפור הבריאה אלא כדי ללמוד מתוכו לקח ומוסר. הרב אוריאל טויטו שאלה: ספור הבריאה בספר בראשית מופיע פעמיים. לכאורה קיימות סתירות בין שני הסיפורים. 1. כיצד מוסברת השונות בין שני הספורים? 2. האם נחשב אחד מהם ל"נכון" יותר מבחינה הסטורית (אם בכלל אפשר לדבר על ספור הבריאה כתאור כרונולוגי של מאורעות)? תשובה: התורה אינה ספר של סיפור עובדות יבש. התורה נועדה לתת לנו הוראה לחיים וצורת הסתכלות נכונה על המציאות. יש את שיטתו של הרב ברויאר "שיטת הבחינות" שלאחר מכן התפתחה בצורות שונות על ידי מספר תלמידי חכמים. בכל אופן התורה כשהיא מתארת תאור מציאותי לפי חלק מן הדעות היא מתארת ממש מציאות. לפי דרך זו צריך להשלים ממקום אחד לרעהו. למשל בנוגע לפרשת בריאת האדם והאישה, חכמים אמרו שהיו שני שלבים בבריאת האישה, אחד מתואר בפרק הראשון ואחד בפרק השני. אולם יתכן שהתורה לא מתארת מה שהיה אלא כיצד הדברים נתפסו וצריכים להיקלט על ידינו, שהרי בכל מציאות ניתן להתבונן בהרבה בחינות ומבטים. כוונת התורה שיש מציאות אחת שיש להתבונן בה בצורות שונות. ודאי שבמציאות קרה רק דבר אחד, אולם בעומק של המציאות מבחינת מה שהיה ראוי להיות ומה שקורה בעולמות הפנימיים יש מציאויות רבות שבפועל התגלו רק במציאות אחת. המהר"ל במקומות רבים מבאר שאין הכוונה בדברי חכמים שממש היה מציאות אלא זה תאור של המהות והכוח הפנימי שיש במציאות. למשל כשחז"ל אומרים שהנשים ילדו במצרים שישים ילדים בכרס אחת מבאר המהר"ל שאין הכווה שהיו בפועל שישים ילדים באותה לידה, אלא כוונת חז"ל היא לתאר את כוח ההולדה הגדול שהיה לנשים במצרים. בפועל בודאי שאי אפשר ללדת שישים בלידה אחת. אולם בכוח היה ללא המציאות המוגבלת של העולם הזה כוח הולדה היה של שישים ילדים. בנוגע למעשה הבריאה מפורסמים דברי הרמב"ן שמתאור התורה על דרך בריאת העולם בודאי אי ללמוד בדיוק כיצד זה התרחש. אין הפרק הראשון בספר בראשית בא לתאר עובדות. יש ללמוד מפרשיה זו יותר את הרעיונות שסביב הבריאה ולא את תאור העובדות. הרב ש. יוסף וייצן 2. עבד עברי יוצא בשני האופנים או לאחר שש שנים של עבודה או כשמגיע היובל בתוך השש שנים. אין כאן סתירה אלא השלמת העניין משני מקומות שונים. 3. הגשם עצמו היה ארבעים יום ולילה אולם המים נשארו על הארץ למשך 150 יום. 4. רש"י מסביר שם, שכשדיברה התורה על הבהמות הטהורות ועל אלה שלא טהורות יחד היא השוותה אותם, שלכל הפחות באו שניים מכל סוג.