מהי הגדרת שיבה ע"פ הציווי הקיים "מפני שיבה תקום"? אני מוצא את עצמי מדי יום בדרכי הארוכה לעבודה (כשעה וחצי) הלוך ושוב בתחבורה הציבורית הצפופה והעמוסה בת"א, מציע את מקום מושבי לאנשים המבוגרים ממני (בזמן שחיילים ותלמידים צעירים כלל לא משיטים ליבם לעניין זה). אני יודע שיש בכך קידוש שם שמיים, אך אני מוצא את עצמי כל הזמן מתלבט מיהו הראוי שאקום בפניו, ועסוק בזה כל זמן הנסיעה בזמן שאני יכול להקדיש את זמני לקריאת תהילים ולימוד? לא ברורה לי הסוגיה אולי לא צריך לקום בפני כל מבוגר ממני, מצד שני, איני רוצה לחלל שם שמים.

מגיל 60 והלאה צריך לקום.