הרב ענה שיש איסור לטפל בשיאצו בשבת אם הדבר מחייב התעמלות ומאמץ הגורם לזיעה [//www.yeshiva.org.il/ask/?id=7028]. אבל מצאנו שפוסק השו"ע [שכח, מג] שמותר לעשות רפואה בשבת שאין עושים אותה ע"י סממנים במידה שיש לו צער, וזה לשון מרן: "מותר לכפות כוס חם על הטבור ולהעלותו ולהעלות אזנים בין ביד בין בכלי; ולהעלות אונקלי, דהיינו תנוך שכנגד הלב שנכפף לצד פנים, שכל אחד מאלו אין עושים בסמנים כדי שנחוש לשחיקה ויש לו צער מהם", וכך פסקו כל האחרונים [אשמרה שבת (ח"ב, פ"ו, ב, עמ’ רמב), אורחות שבת (ח"ב, פ"כ, קלה, עמ’ רפז)]. אישתי נטורופתית ומתמחה בשיאצו, אין שום מצב בעולם שכאשר היא מטפלת בשיאצו היא מגיעה לסממנים, אז במידה והטיפול הוא רפואי למניעת צער [ולא כמו בשאלה הקודמת שזה היה לכיף], האם נתיר לטפל בשבת?

ראה שולחן ערוך אורח חיים, הלכות שבת, סימן שכח, סעיף מב: " אין מתעמלין, היינו שדורס על הגוף, בכח כדי שייגע ויזיע".