החמירו חכמים ביין של מחלל שבת בפרהסיא משום יין נסך. מה דין היין לאחר שחזר בתשובה, ב"ה, האם הוא עדיין באסור? מדובר בכמויות גדולות (יקב פרטי). רוב היין נסחט במכשירים.

הולכים לפי שעת המגע, ויש לאסור יין שנגע בו מחלל שבת גם אם חזר בתשובה. יש גדולי תורה בימינו שסוברים שלמחללי שבת בזמננו אין את גדר מחלל השבת שאוסר באותו איסור חמור לגמרי, כי חלק מהם שוגגים וכו'. יש על כך תשובה שהתפרסמה בחוברת של הרבנות הראשית (בזמן שעוד היתה בהיכל שלמה, היתה יוצאת כל שנה חוברת "היכל שלמה") משנת תשל"ד של הרב שמאי על נושא זה. יש מי שרוצים לומר (שו"ת "בניין ציון" ועוד מגדולי הפוסקים) שבימינו רוב מחללי השבת לא עושים זאת בשאט נפש אלא זו המודה, ולא כמו בדורות הקודמים שמחללי שבת עשו זאת בהעזה, וגזירת חכמים היתה על מחללי שבת שהם כעובדי ע"ז. אז יש שמקילים בזה. נפקא מינא תהיה לדוגמא בחיילים שמ"פ לא דתי דרש שכל החיילים יהיו יחד בחדר האוכל ויעשו קידוש, והמ"פ עצמו הביא בקבוק יין מהמטבח ומזג אותו לביני"ש וביקש שיקדש עליו. הרי עתה המ"פ בא לקראת הדתיים, ואם יסרבו לקדש תגרום תוצאה הפוכה, ולכן הוריתי בכזה מקרה שיסמוך על השיטות שחילוני בימינו לא עושה יין נסך לאוסרו בשתייה. ובכל אופן, לכל השיטות לא צריך להחמיר במה שנשאר בבקבוק שיאסר אלא לשיטות האוסרים רק מה שנמזג, אך השאר אין בו דין "ניצוק", שהרמ"א פוסק ביו"ד שדין ניצוק הוא רק ביין שאסור בהנאה ולא ביין שנאסר רק בשתיה. אבל אם לא נגע ביין בידיים אין בעיה גם לפי המחמירים שאוסרים מגע של מחלל שבת בימינו. בכל אופן, היין לא נאסר בהנאה אלא רק בשתיה ולכן אפשר למכור את היין לגוי (כגון בחו"ל) ולהכשיר את היקב ולנהלו מעתה בכשרות.