לא ידוע לי המקור/המדרש האומר שבתורה יש רק שתי מצוות ששכרן אריכות ימים: כיבוד הורים ושילוח הקן. ומכיוון שיש שכר זהה לשתי מצוות אלו, שאחת קלה והאחרת וחמורה. אין לחשב שכרן של מצוות כנאמר בפרקי אבות. מהו המקור לכך, והאם המלה ’רק’ אינה מיותרת? והרי יש מצוות אחרות עם שכר אריכות ימים, שנאמר (דוגמא): "אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ."

כך מובא בתלמוד בבלי (מסכת חולין דף קמב): משנה - לא יטול אדם אם על בנים אפי' לטהר את המצורע ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים ק"ו על מצות חמורות שבתורה. גמרא - תניא דבי ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה. בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים. הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב. בגמרא לא כתוב שיש רק שתי מצוות ששכרן אריכות חיים. כתוב שיש מצווה קלה [שילוח הקן] שיש בה אריכות חיים ויש מצווה קשה [כיבוד או"א] שיש בה אריכות חיים. לא כתוב שאין עוד מצוות שיש בהם אריכות חיים.