במוסד מסוים בו אני לומדת הוצעה גישת לימוד תנ"ך לילדי הגן שבה עלינו ציבור הגננות להקדיש זמן מסוים ללימוד פשוטו של מקרא וזמן אחר המוקצב ללימוד הדרש. כל זאת על מנת שלא יווצר בילבול בין הדרש לפשט, וימנעו טעויות. אשמח לשמוע את תגובת הרב.

איני יודע מה מגמת ההבחנה הזו ומדוע יווצר בלבול. לא כל מה שמכונה פשט הוא לא דרש ולא כל מה שמכונה דרש אינו פשט. נכתבו על כך ספרים ומאמרים רבים. דרשות חז"ל גם אם אינן "פשוטו" של מקרא, אלא עומק כוונת התורה, והדברים ארוכים.