הכל מהקב"ה, כל מה שאנחנו מקבלים אנחנו צריכים להאמין שזה לא בזכותנו. אז למה בעצם ההערכה והכבוד לרבנים, הרי הקב"ה מעניק להם את חכמתם ולא הם בעצמם?

אנו יודעים שיש לכל אדם בחירה חופשית. הבחירה החופשית היא מה שהקב"ה מפנה לנו מקום ונותן גם לנו להיות בעצם שותפים בבריאה של עצמנו. לכן בודאי שעיקר הכבוד הוא לקב"ה שהוא נותן לנו את הפוראטנציאל לבחור בטוב. אולם גם האדם שותף במה שקורא לו. ענין הכבוד הוא ליצור יחס חיובי כלפי משהו. אנו לא מתפלפלים האם זה של הרב או של הקב"ה. גם כשאתה מכבד רב אתה בעיקר מכבד את הקב"ה שנתן לנו בדור אנשים כאלו שכל כך הולכים בדרכיו. אנו מכבדים את הצדיק משום שכשאנו רואים אותו אנו נפגשים בצורה מוחשית עם מידותיו של הקב"ה.