לא הבנתי מדוע לא רואים בעיה בלימוד תורה ממישהו שחטא וחזר וחטא בגילוי עריות. (על כך שלא הורו להוציא את ספריו מבית המידרש ומהבית) א. האם יכול להיות שפן אחד באישיות הוא חמור וכל השאר בסדר? האם לא כל האישיות שלנו ארוגה? האם יכול להיות פער כל כך גדול? ב. אם חס וחלילה היו מגלים על גדול ישראל בעבר (נגיד רמב"ם חס וחלילה) כשל בעבירה חמורה מאוד האם לא היו מוציאים את ספריו מבית המדרש? האם זה שונה פה? ג. בעיקר זה קשה לי לאור זה שזה אחד הקשיים העיקריים של דורנו כמו שפעם היה עבודה זרה וזה משדר שעבירה זו היא לא כ"כ נוראה כי אם רב גדול חטא ולא יוצאים נגדו ומוציאים את ספריו אז אולי זה לא כ"כ נורא (כי באמת כל אחד נכשל במשהו ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא...) סליחה על האורך אבל זה מאוד מציק. בעיקר חלק א’. תודה.

שאל פסיכיאטרים. ניתן להגדיר זאת כפיצול אישיות וא"כ החצי הטהור נפרד לחלוטין מהחצי הטמא וכאילו מדובר בשני אנשים שונים. איני בעל מקצוע.