במכללה בה אני לומד יש קורסי חובה שעל הסטודנטים לקחת (פרט למי שלמד במוסד תורני כישיבה, מכינה או מדרשה), הנקראים "מורשת ישראל". בקורסים אלו יש עבודות ומבחנים. 1) האם לא יוצא שכרנו בהפסדנו בכך שמחייבים סטודנטים לא דתיים ללמוד מקצועות אלו, כי היחס שלהם יהיה רק איך להוציא ציון טוב, ואולי אף יגרום להם לשנוא את המקצוע? 2) נתקלתי בסטודנט שאינו ירא שמיים, שבחר ללמוד קורס בנושא אישות. האם יש ערך בכך שסטודנט חילוני יתמלא בידיעות הלכתיות שונות (מהי דעת פוסקים שונים), כשהוא ככל הנראה בכלל לא מתכוון ליישם זאת? האם אין חשש של "תהפך לו לסם המוות"? 3) האם לא ראוי להגביל את תחומי הבחירה לנושאים שנלמדים למשל בישיבות, כמו ספרי הרב קוק ותנ"ך הנמלד בצורה ישרה, ולא קורסים כמו "השירה היהודית בימי הביניים", לימוד תנ"ך בצורה ספרותית ועוד?

1. אני לא חושב שצריך לחשוש עד כדי כך. היות וזה חשוב שידעו מה זה יהדות הרי יש כאלו שלא יודעים שום דבר, אז לפחות יש איזה שהוא חוק שמחייב אותם לדעת את זה. לא נראה לי שצריך בגלל חששות פה ושם לימנע מן הצד החיובי שיש בזה. 2. אם הוא לא מתכווין ליישם אז עדיף שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים. צריך ללמד אותו שיש תורה ומצוות וערך ליהדות, אך לא את פרטי הדינים במידה והוא לא מתכווין לקיים. 3. צריך ללמוד את דברי הקודש שזה תורה ולא ספרות. והגישה של דברי תורה זה לא כמו לספרות. וודאי שצריכים גישה אחרת לגמרי, זה דברי אלוהים חיים - תורה מן השמיים. פעם ראיתי הסבר שכתוב על היוונים 'ביקשו להשכיחם תורתך'. איך אפשר להשכיח את התנ"ך הרי הוא כבר כתוב? אלא שליוונים לא היה אכפת שילמדו תנ"ך כמו איזה ספר תיאולוגיה עתיק, את היחס לתורה כדברי אלוהים חיים הם ביקשו להשכיח. אם לומדים תנ"ך בתור ספרות אז עדיף שלא ילמדו את זה.