עבדתי כמורה בבית ספר שנמצא בתוך מוסד לבעלי צרכים מיוחדים. אני מצאתי לבית הספר את המנהלת ו"שידכתי" בינה לבין הנהלת המוסד. זו הייתה אישה שהכרתי באופן חלקי והיא פיטרה אותי לאחר שנה של עבודה משותפת. הפיטורין כאבו לי מאוד בבחינת "בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן"- כלומר אני הבאתי אותך למקום ואת מפטרת אותי?. חשוב לציין שהפיטורין הוצגו לי כמחסור בתקנים ולא כחוסר התאמה לתפקיד ואף ניתנו לי המלצות חמות לעתיד ממנה ומהנהלת המוסד. הדבר היה לפני שנה ואני כמובן מצאתי עבודה אחרת אבל זה היה ארוע קשה מאוד מבחינתי. מאז הפיטורים לפני שנה לא פגשתי אותה ולא דיברתי איתה כלל. הימים הנוראים מתקרבים ואני עדיין מאוד כועסת על אותה מנהלת שגם היא עזבה שם בינתיים. אני לא יכולה לסלוח לה ולא אוכל לעמוד בתפילה בר’’ה ויו’’כ ובליבי כעס שכזה. מה אעשה?

אני מבין את כעסך. אך כיון שאין את יודעת איזה אילוצים הביאו את המנהלת להפסיק את עבודתך. יש להניח שהיא היתה במצוקה כי הרגישה את הבעיה איך היא תעשה לך דבר כזה כאשר את עזרת לה להתקבל. והיא עשתה זאת מתוך אילוץ מחוסר ברירה ולא יכלה לומר לך ולהתנצל לפניך מסיבות שונות. זו הזכות שאפשר ללמד עליה והיא נראית לי סבירה. ומה גם שהיא אולי כבר נענשה על זה שגם היא לא המשיכה באותו מקום. על טוב ללמד עליה זכות ואז גם מדה כנגד מידה תזכי שביום הדין ילמדו עליך זכות בשמים. ועוד תרוויחי רווח גדול מזה שמחלת לה.