לאחרונה למדתי בישיבתי על שיטת הרמב"ם בהשגחה כללית שהטבע לא מושגח לפרטיו אלא רק בכללות, וגם שאדם שאינו קרוב לה’ איינו מושגח אלא נתון למקרה. עד היום הייתי בטוח שזה מוסכם לגמרי שהכל אבל הכל כולל עלה שנופל זה מה’ אך לאחר שלמדתי את הגישה השניה הנני מבולבל. 1. כיצד אפשר להגיד שהעלה יפול בלי סיבה חוץ מחוקי הטבע ושאין לעלה הספציפי הזה סיבה שהוא נפל? 2. האם לפי הרמב" זה אפשרי שלאדם רשע יקרה סתם משהו במקרה בלי סיבה? 3. כיצד הרב מסביר את המחלוקת העמוקה בין הגישה עד הבעש"ט ולאחריו?

גישת הרמב"ם היא הגישה המרכזית. הקב"ה נותן גם לחוקי הטבע לנהל את העולם. רצונו של הקב"ה גם בטבע שהוא לא פרטני אלא כללי מאד. היכולת להגיע למדרגה של השגחה פרטית אישית תלויה במעלת האדם. יש גישות חולקות וזה לא המחלוקת היחידה שיש בענייני אמונה והשגחה.