בזמן האחרון קצת קשה לי עם כמה עניינים הקשורים לתרבות הגויים. כלומר, ראיתי שחז"ל אמרו "חכמה בגויים תאמין" שזה בעצם כל ענייני המדע וכדו’. אך הזהירו בענייני המוסר ודרך חיי הגויים. שמזה צריך להישמר. אם כן, לפי זה אסור כלל לראות סרטי גויים, ספרי גויים, שירי גויים ועוד... דבר נוסף, שמעתי מפי רב גדול שהשם עכשיו בוחן מי מתנתק מתרבות הגויים ומי לא. וכן ראיתי שהחי"דא אומר שכל מי ששומע שיר שאינו קדוש מטמא אוזניו. אבל ראיתי בהרבה מקומות שכן מותר כאלה שהם טובים, אז מה עושים? מי שרואה סרטים אין לו חלק לעולם הבא? הוא לא ינצל מהמלחמה (ח"ו) ? האם צריך לקרא ר-ק דברי קודש? אני מכירה אנשים שיש בידיהם מעשים טובים והם אנשים טובים וגם מקיימי מצוות, אך גם צופים בטלוויזיה. מה דינם? ברור שטלוויזיה זה לא טוב, אך בכל זאת מה דינם?

יש להבחין בין הלכה למעלות חסידות וקדושה. מבחינת ההלכה מה שקובע זה התכנים של השירים והסרטים. אם מדובר על תכנים שמעוררים מידות מגונות, כגון: גסות, ניבול פה, קלות ראש, לשון הרע ופריצות, הדברים אסורים. אם מדובר על דברי רשות או על סתם תאורי נוף או תאור הנפש האנושית עם נסיונותיה, אין כאן איסור. כשמדובר על מדרגות של חסידות וקדושה ודאי שאין לצפות שהאזנה ומזון שבא מן הגויים ירומם את האדם מעבר לרמה של דרך ארץ. הקדושה היא היכולת לקחת כל דבר בחיים ולהפוך אותו מסתם דבר הרשות לדבר איכותי, נצחי מיוחד ואלוקי. במובן זה יש גם כאלו שאומרים ששיר או יצירה, שבעשייתה היו מגמות שליליות ומחשבות הבל, היא יצירה שיכולה להוריד את האדם. האנשים הטובים שמקיימים מצוות וצופים בטלוויזיה הם בדרך כלל אנשים שהשאיפות שלהם הם בינוניות. אין להם שאיפות גדולות להפוך כל רגע מחיינו מחיים סתמיים לחיים ערכיים ומשמעותיים. אם כן אנשים אלו, אם הם נזהרים בהלכות ורואים תוכניות סתמיות שאין בהם ניבול פה גסות או פריצות, שומרים על ההלכה ויכולים אולי להיות צדיקים. אולם לא זו הדרך שמובילה את האדם למעלת החסידות או הקדושה.