כל חיי רציתי להתעסק בבעלי חיים ושנה שעברה שהתוודעתי לבעיות השונות עברתי להתעניין בלימודי מיילדות. בחודשים האחרונים זה חוזר ולא נותן לי מנוח. השאלה מציבה אותי במצב מאוד מסובך מבחינתי: האם מבחינה אידיאולוגית אלך ללמוד מיילדות אבל ארגיש "צביטה חזקה מאוד בלב" או שאלך עם ההרגשות שלי? בכלל אני חושבת על הבית שאני רוצה להקים ומפחידה אותי המחשבה שהאדם שאיתו באמת אני רוצה להתחתן לא יקח בחורה שעוסקת בדברים כאלו. למדתי תורה כל חיי, וכן שנה שעברה העברתי שנה שלמה במדרשה מדהימה, עכשיו אני מרגישה שהכל מתנגש לי ושכביכול הקב"ה "לא מרשה" לי (בגלל ההרגשות המתנגשות) ללמוד וטרינריה. מה לעשות? אני כמעט מיואשת.

פעלי לפי משיכת ליבך. אם כי מבחינה רציונאלית יש מקום להעדיף עזרה לבני אדם מאשר לבעלי חיים, בפרט בהבאת חיי אדם לעולם. אך אין אדם למד אלא במקם שליבו חפץ. אל תדאגי תמצאי חתן ראוי לך בכל מקצוע שתלמדי.