אני נכה ואיני כהן או לוי. קראתי בעיון וקבלה את דברי הרב לעניין מום בכהנים, ובצניעות והכנעה ברצוני להוסיף: השאיפה לשלמות בעבודת הבורא ניתנת לכל אדם ויהא מצבו הגופני אשר יהא. אנו כבני אדם (וכשואל הנכבד) רואים בדחייה של נכה מעשה הפוגע בו כפרט ומשליכים תפיסה זו גם על כהן. אך כהן לעולם אינו פרט. אם קבעה התורה, ומורה את אשר הורתה, נקבל הוראה זו ככל מצווה אחרת. שכרו של כהן נכה שאינו יכול לשרת בקודש קיים וייקבע לפי מידת צערו שגופו מונע מנפשו לעבוד בקודש. וישועת ה’ כהרף עין.

ודאי שאין שום מניעה להתקרבות לה', וחז"ל אמרו שאפילו ממזר ת"ח עדיף על כהן עם הארץ. כ"ש כשמדובר על מום חיצוני ולא על ממזרות. אולם דברינו התייחסו רק לכהונה במקדש שנועדה גם לעורר ציורים של קדושה שבטבע ולא רק בקדושה שמעל הטבע.