בהמשך לשאלה ששאלתי לפני כן את הרב וייצן, אם יוכל הרב גם לרשום לנו איך להתייחס מבחינה אמונית ולא להיחלש כשרופאים נותנים תחזית פסימית באשר להתפתחותו המוטורית/חברתית/אחר, של התינוק בהמשך חייו? תודה נודה לתשובת הרב כמה שאפשר יותר מהר. תודה

ראשית, כל אמירה של רופאים אינה גזירה אלוקית שלא יכולה להשתנות. הרופאים אומרים דעתם. בדרך כלל הם גם חושבים שהם עושי טוב באמירת דעתם אולם אתם צריכים להאמין שתפלה עושה רבות ואמונה בילד והשקעה של הסביבה יכולה לעשות פלאים. בנושא זה ממולץ בחום לדבר עם הרב רפי פוירשטיין. מבחינה אמונית אנו יודעים שעיקרו של האדם זו הנשמה הפנימית שנמצאת בתוך כל נפש יהודית. לכל אדם יש פער עצום בין הנשמה הפנימית השלמה בין מה שיכול צאת אל הפועל כאן בעולם הזה. אנו לא יודעים את הסודות איזה נשמה יש לכל אחד ואצל מי הפער בין הפנים אל החוץ הוא פער גדול יותר. הילדים עם הקשיים המיוחדים הם צריכים לעורר את כולנו לשנות את היחס אל החיים, לשנות את היחס אל אדם מישראל. מתפיסה חיצונית, שבוחנת וקובעת עמדה לפי ההצלחה חיצונית, אנו צריכים לעבור ליחס פנימי וכבוד גדול לכל נשמה יהודית שמלובשת בכל סוגי הלבושים שיש בעולם הזה. אנו בהשתדלותנו האנושית מנסים כמה שיותר שהלבוש ילך ויהיה לבוש יפה ונעים לנשמה הפנימית. ההצלחה שלנו אינה הצלחה של תוצאה אלא הצלחה של הדרך של המאמץ שאנו עושים להטיב את הלבוש. אין ספק שהמאמץ שאנו עושים לנשמות שדורשות טיפול מיוחד זהו מאמץ שנחשב יותר ובעל משמעות לא פחותה מאשר המאמץ הרגיל שנעים לנו איתו. חזקו ואימצו.