כתוב: "וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ, אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ". האם באמת הכוונה שיש איסור לשקר? הרי כולם משקרים, ולעיתים השקר אפילו הוא לשם מטרה טובה, כדי לא לפגוע בבן אדם? או שאולי יש פירוש אחר שלא הבנתי?

עיקר הלאו שם נאמר באמת בענייני ממון, ברור שלאדם אסור לשקר, אבל עיקר הלאו שם נאמר על ממון. שקר רגיל לא כלול בלאו, ואם כבר- הוא כלול בעשה של 'מדבר שקר תרחק'. שקר בשביל השלום מותר משום שהשלום הוא דבר גדול והאיסור נדחה מפניו. אבל צריך לשים לב שלא בגלל דברים חשובים אפשר להתיר איסורים, אלא שבמקום שחז"ל אמרו את הדין במפורש- רק שם הדין כך, ובמקרה הזה חז"ל דרשו את הדין הזה מהפרשייה של 'למה צחקה שרה'.