אני מנסה כמיטב יכולתי לעשות תשובה בכל מה שנוגע לשמירת הלשון ואני מגלה שוב ושוב שזה קשה מאד. אני לומד חפץ חיים כמיטב יכולתי אבל הבעיה לדעתי היא שההלכות בנושא לא דומות להלכות רגילות כמו הלכות נטילת ידים . לפעמים המציאות גוררת אותך למערבולת בגלל רגשות טעונים או התנהגות לא צפויה של שכן או בן משפחה וכד’. וככה אתה נקלע למילכוד: אם תדבר- אתה עלול לגלוש לעוון לשון הרע ואם תשתוק- הלב שלך עלול להפוך לסיר לחץ ואין עם מי לדבר. למשל (וזו השאלה למעשה)- פעם אמרתי ביקורת בונה והזולת בתגובה הגדיר את דברי כדברי גנאי. כמובן אי ההבנה הזאת גררה מיד כעסים ודיבורים שליליים. אז איך אפשר באמצעות יראת שמים וידיעת ההלכה להתגבר על סבך אנושי סביבתי? האם אני צריך לנתק מגע כדי להציל את נפשי או להמשיך להתמודד בידיעה ברורה שצפויים עוד תקלות כאלה?

נאמר בחז"ל שקשה להינצל מאבק לשון הרע, אך בכל זאת יש זכות לאדם על כל פעם שהוא מצליח להימנע, ואם שומע יכוין בליבו שאיננו מאמין ובזאת יציל את עצמו ואת המספר. ואם נכשל אל יפול ברוחו, אלא ישתדל לתקן ככל האפשר ולהמשיך להיזהר מכאן ואילך.