שלום לרב יצא פודקסט של אבא ובן, ויצא מצב שהם התפרסמו בגלל סליחה על המילה רמת הטקט הנמוכה שהם מדברים בו, ואפילו עשו עליהם חיקוי בארץ נהדרת. וראינו את הפודקאסט כמה חברים הוא מופץ לכל ביוטיוב, והמטרה שלו זה כמה שיותר פירסום כן?. בכל מקרה ראינו אותו ונקרענו מצחוק... זה כאילו רמה מאוד נמוכה של שיח, והראתי לעוד אנשים את הפודקסט וגם צחקנו מזה, וגם מארץ נהדרת שהוציאו חיקוי.. עכשיו מבחינתם האבא והבן מבסוטים כי הם זכו לפירסום מעולה. בכל מקרה תפס אותי מצפון מאוד גדול אולי זה לשון הרע, או משו שלילי.. כי יוצא מצב שצוחקים עליהם ולא איתם אפילו שהם נהנים מזה ומבסוטים מהפרסום. בכל מקרה האם עליי לעשות תשובה? האם זה לשון הרע? האם יש פה עבירה אחרת? אשמח לשמוע את הרב על זה. ואשמח שהתשובה תהיה עדינה ולא ביקורתית.. רק להבין שנייה אם עליי לתקן או מה עליי.. והאם נפלתי פה במשו לא טוב בכך שכמו כולם הצחיק אותי הפודקסט הזה.... תודה לרב

צהריים טובים צדיק כל הכבוד על המצפון שלך מפגיעה באחר ומענייני לשון הרע. אכן אלו נושאים חשובים עד מאוד . הרגישות שלך סביב עניינים אלו מעידה על רמת נשמתך הגבוהה. אשריך. ראשית, לא כדאי שהשיח שלנו יהיה סביב 'ירידות' על אנשים. אנחנו לא צריכים לשמוח על חשבון חסרונות של אחרים. זה גם מרגיל לראות בעין שלילית ומזלזלת את הזולת. הרב דוד חי הכהן הדגיש 'כי דיבור על דברים רעים גורם למחשבות רעות ומשפיל את הנפש'. הרב יצחק יוסף הדגיש שיש פה 'ואהבת לרעך כמוך'. מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך. מצד לשון הרע – נלע''ד כיון שהעניין מפורסם לכל וגם לך לא היתה פה כוונה להרבות גנות וביוש למישהו מסויים אלא רק לצחוק מסיטואציה מצחיקה ומצדך אפשר אחר כך מיד לעצור את הפרסום , אין פה איסור לשון הרע . אך עדיין ראוי להמנע מזה גם כי יש דעות ראשונים שונות שבעקבותיהן הח''ח נשאר בצ''ע למעשה, וגם כי זו הנהגת החכמים כפי שכתב לנו הרמב''ם. שנזכה לדבר ולשמוע הרבה דברים טובים על עם ישראל הדגול. בשורות טובות לכל ישראל בעז''ה מקורות והרחבות בעניין לשון הרע – יש לברר מה הדין באמירת לשון הרע המפורסמת לכל. בבא בתרא דף לט עמוד א – עמוד ב 'דאמר רבה בר רב הונא: כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא - לית בה משום לישנא בישא' דברים הללו כתובים גם במסכת ערכין טז. מגרסת הרשב''ם עולה שאביי סובר שאין בכך איסור לשון הרע כך לשון הזהב של הרשב"ם מסכת בבא בתרא דף לט עמוד א כל מילתא - של גנאי. דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא - אם יחזרו ויאמרו לזה כך אמר פלוני עליך וטעמא כדמפרש בערכין ביש בערכין מ"ט חברך חברא אית ליה ואמר אביי התם דכל מילתא דעבידא לאיגלויי לית בה משום לישנא בישא... הרמב''ם מציין התר זה אך מגביל אותו: רמב"ם הלכות דעות פרק ז הלכה ה אחד המספר בלשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו, והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע, ואם נאמרו דברים אלו בפני שלשה כבר נשמע הדבר ונודע, ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת אין בו משום לשון הרע, והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר. הח''ח מביא את פסק הרמב''ם ולכאורה מוסיף עליו (כדי לא לעבור על לשון הרע) את התנאי לספר דווקא באקראי: חפץ חיים לשון הרע כלל ב אות ג ג. יש אומרים, דאם אחד סיפר גנות (באר מים חיים סע''ק ה מבאר 'לאו דווקא גנות דהוא הדין כל דבר שיוכל להסבב על ידי זה שום היזק או צער וביוש לחבירו...) על חברו בפני שלשה, אף דהוא עבר בודאי על איסור לשון הרע וכנ"ל, אף על פי כן אם אחד מהשלשה ששמע דבר זה סיפר אחר כך לאחרים, לא עבר בזה על איסור לשון הרע, מטעם דכיון דשלושה יודעים מזה, ממילא כבר נשמע הדבר ונודע לכל, דחברך חברא אית ליה, ובדבר העשוי להתגלות לא אסרה התורה משום לשון הרע. ודוקא לספר בדרך אקראי, אבל לא שיתכוון להעביר הקול ולגלותו יותר. חפץ חיים לשון הרע - הערות כלל ב הערה * הגה"ה. ויש * הגה"ה. ויש אומרים עוד דאפילו בדרך אקראי אינו מותר, רק אם נתגלגל זה הענין דרך אגב בתוך דיבורו, אבל לא שיכוין לספר זה הענין לבד. נראה כוונת הדברים לכאורה - כשמתכוון להעביר הקול ולגלותו יותר – אסור. כשלא מתכוון להעביר את הקול ולגלותו יותר ובדרך אקראי ומספר זאת דרך אגב אבל לא מכוון לספר רק העניין הזה – מותר. בדרך אקראי וגם בלי לכוון להעביר הקול ולגלותו יותר אך לא בדרך אגב כי אם מכוון לספר רק זה העניין – מחלוקת בין שתי הדעות בח''ח (נראה שהרמב''ם והח''ח נטו להקל . הרמב''ם לא ציין את הצורך באקראי בכלל. והח''ח ציין את הדעה המקלה בהלכות כלשון הרמב''ם ואילו את המחמירה כתב רק בהגה''ה בתור 'יש אומרים עוד') יש להבין – מה הכוונה 'להתכוון להעביר את הקול ולגלותו יותר' שבזה הרמב''ם והח''ח אסרו? באר מים חיים סע''ק ח מוסיף מילים. '... לשון הרע איכא כיון שנתכוין להעביר הקול ולפרסם גנותו של פלוני'. נלע''ד שהכוונה היא שהוא מתכוון שפלוני יותר התגנה. שישמעו זאת יותר אנשים ע''י העברת הקול והפרסום ובכך יותר יתגנה שכן יידעו זאת יותר אנשים. (זה מסתדר עם עיקר איסור לשון הרע שהוא לכאורה להנות מזה שפלוני מתגנה. כך לכאורה באחד התנאים לדיבור לתועלת שמותר הוא הכוונה לתועלת . שם - בהלכות לשון הרע כלל י סע' ב בתנאי החמישי – כתב 'שיכון לתועלת... ולא להנות ח''ו מהפגם ההוא שהוא נותן בחברו ולא מצד השנאה שיש לו עליו מכבר') אם כך זה ההסבר, אז בשאלה דידן שאין כוונת המפרסם לגנות את פלוני. הוא בכלל לא מכיר אותו. (אין לו עניין 'להעביר את הקול ולגלותו יותר'. מבחינתו שייעצר כאן. בניגוד למי שרוצה שחברו יתגנה יותר אז יש לו עניין שהקול הרע הזה ימשיך וימשיך לכל העולם כדי שחברו יתגנה במקסימום האפשרי) הוא רוצה רק למצא סיטואציה מצחיקה כדי לצחוק. א''כ זה בעצם המקרה שעליו הח''ח ציין שיש מחלוקת [כי כוונתו לספר רק את זה ולא נאמרים הדברים אגב משהו אחר] אך הח''ח נטה לכאורה להקל מדין לשון הרע. אמנם , הכס''מ לכאורה הבין משהו אחר. כסף משנה הלכות דעות פרק ז הלכה ה וכתב רבינו והוא שלא יתכוין וכו', כלומר שזה שהתרנו היינו שאם יבא במקרה לדבר בענין אינו אסור לאומרו אבל לא שיתכוין לגלות הדבר יותר כלומר – הכס''מ הבין שעניין האקראי [שהוסיף הח''ח] אינו תנאי נוסף, אלא הפירוש של התנאי שאמר הרמב''ם 'שלא יתכוון להעביר הקול ולגלותו יותר' אם נחזור ללשון של הח''ח נראה אכן שהוא לא הבין שיש פה שני תנאים אלא תנאי אחד וההתר הוא דווקא באקראי ובמקרה . [וכך בבאר מים חיים שם אות ו ציין 'כן כתב הכסף משנה בביאור דברי הרמב''ם...]. יש להבין מה הכוונה לספר אקראי ובמקרה? לכאורה היה אפשר להסביר שההתר כשבמקרה עלה הסיפור אך לא התכנסו לשם הסיפור הזה בלבד, אך זה לא נשמע מהח''ח שהבין כך את הי''א בהגה''ה. לכן נראה לענ''ד שהנקודה המרכזית באיסור לפי הרמב''ם והח''ח זה כפי שכתבנו לעיל – שמתכוון שחבירו יותר התבזה. אך אם זו לא הכוונה, זה נקרא אקראי ומקרה [כי במקרה יצא שהתבזה] ואין בכך איסור לשון הרע. א''כ במקרה דידן שלא התכוון לבזות חברו אלא עיקר כוונתו לצחוק מהסיטואציה, אין כאן לשון הרע. אמנם יש להדגיש שבאופן כללי לדבר על דבר מפורסם זה נתון למחלוקת ראשונים . עיין באר מים חיים כלל ב סע''ק א – ד שמציין 5 דעות בראשונים להסבר העניין . אנחנו דברנו על רשב''ם ורמב''ם אך יש ראשונים כרש''י, תוספות ור' יונה שמהם עולה לכאורה לאסור. כמו כן יש להדגיש שאמנם הח''ח הזכיר את ההתר של הרמב''ם אך נשאר בסוף הדברים בצ''ע גם שם בבאר מים חיים וגם בהלכות עצמן. לשונו המסתפקת בבאר מים חיים (בסוף סע' ד') :'...על כן צריך עיון אם הלכה כן. ואעפ''כ אין לדחות דבר זה לגמרי מהלכה כיון דדעת הרמב''ם...' לשונו המסתפקת בהלכות עצמן (שם בהלכות לשה''ר כלל ב סע' י בסופו) :'... גם כן צריך עיון אם הכלה כדעה זו אחרי שלדעת הרבה פוסקים אין שום מקור לקולא זו מהש''ס...' יש להבין בהתר הנ''ל – מה פתאום אין איסור בדבר שעשוי להתגלות. הרי סוף סוף הוא מדבר לשון הרע? כך שאל החפץ חיים (לשון הרע - באר מים חיים כלל ב ס"ק ד) '... הנה לכאורה קשה מאד דברי הרמב"ם במה שכתב דאחד מהג' יוכל לספר באקראי לשאר אנשים מה ששמע מאחד גנות על אחד, דהרי מכל מקום בעת מעשה הוא אומר לשון הרע על חברו ומגנה אותו לעין כל, ואם תאמר בלאו דידיה נמי ידעו כל העיר לסוף מגנותו, זה אינו, ... הגע בעצמך, אם יבואו עשרה גזלנים ויגזלו לאחד את כל אשר לו האם יפטר כל אחד משום דבלאו דידיה נמי היו גוזלין אותו הט' הנשארים סוף סוף הוא גזלו ועבר על לאו דלא תגזול וצריך להשיב לו הגזילה, אף כאן סוף סוף הוא גינהו וביזהו וצריך לפייסו לפחות. ... ונ"ל שטעם הרמב"ם הוא כפי מה שפירש הרשב"ם בבבא בתרא ל"ט דהוי מילתא דעבידא לאיגלויי, וגרס שם בערכין ואמר אביי כל מילתא דעבידא לאיגלויי לית בה משום לישנא בישא [ולא נמצא כן בגמרות שלפנינו] וכדי שלא תקשה על אביי גופא כל מה שהקשינו לעיל, נראה לי דסברת רבה בר רב הונא ואביי הוא מדחזינן דהתורה קראתו ללשון הרע בשם רוכל ואיתא בספרא דהוא כרוכל שטוען דברים והולך מזה לזה וכתב הרמב"ן על זה בחומש כרוכל שקונה מכאן ומוכר בכאן אף זה הולך ושומע במקום זה והולך ומספר במקום אחר, על - כן אמרינן דמה שהתורה אסרה לשון הרע דגם על זה קאי שם רוכל וכנ"ל היינו בדבר שבלתי אפשר שהיה מתגלה זה אם לא היה הוא הרוכל בענין הזה, וכענין שנאמר גם - כן הולך רכיל מגלה סוד. אבל בדבר שבודאי יתגלה לבסוף לעין הכל, בין אם יתגלה בדרך היתר ובין אם יתגלה בדרך איסור, סוף סוף יתגלה, על כן לא שייך כלל עליו על זה שם רוכל, וזהו טעמא דרבה בר רב הונא דחברך חברא וכו' ואם כן הוא עשוי להתגלות לבסוף, ועל - כן לא שייך כלל עליו על זה איסור לשון הרע...'. כל מה שבררנו הוא מצד דין לשון הרע. אך עדיין נראה שכדאי להתרחק מלשון כזו כפי שכתב בפירוש המשנה לרמב"ם (מסכת עדויות פרק ח משנה ז): '... והתבונן על התרחקות החכמים מלשון הרע כי אף על פי שהם יודעין את שתי המשפחות הזכירו את זו שנעשה לה העוול בשמה, ואותה שהיתה פסולה באמת ... לא פרסמוה אלא אמרו ועוד אחרת היתה שם ..'. ואכן לשון הרע נראה שאין (אם כי עדיין הדבר בצ''ע בח''ח), אך לצחוק מתוך נפילות וחסרונות של אנשים אחרים זו לא מידה טובה שיבור לו האדם [למרות שהוא לא מכיר אותו אישית]. בטח כשמפרסם זאת לעוד חברים במטרה הזו של גרימת צחוק בנסיבות כאלו של חולשת אחרים. הרב דוד חי הכהן הדגיש 'כי דיבור על דברים רעים גורם למחשבות רעות ומשפיל את הנפש'. https://www.yeshiva.org.il/ask/84045 לרב יצחק יוסף יש כאן בעית 'ואהבת לרעך כמוך' https://www.hidabroot.org/article/202919 שנזכה לדבר ולשמוע הרבה דברים טובים על עם ישראל הדגול. בשורות טובות לכל ישראל בעז''ה