בחוקה האזרחית אנחנו מוצאים לעיתים הקלות בדינו של האדם כיוון שהוא היה בסערת רגשות חזקה, לא שלט בעצמו, נמצא בתקופה של טלטלות וכו’. האם יש לשיקולים כאלה או דומים להם מקום גם בדיני התורה? אשמח לקבל כמה מקורות בנושא.

יש להבחין בין דיני תורה לדין המלך. גם בדין תורה יש מקום לדיני המלך שבו בעיקר נבחין בתנאים הנלווים לגוף העבירה. בדיני מלך תלוי מאד מתוך אלו מניעים נעשה מעשה עבירה או נזק וכיצד הענין ישפיע על האקלים הציבורי וכו'. בדיני תורה יש הגדרות יותר מוחלטות של אחריות. מצבים רחוקים של רגשות וכו' אינם מסירות בדרך כלל את חובת האחריות. בנזק, הגדרים הם של קשר למעשה או אי קשר. אולם בדיני גרמי, כשאין נזק ישיר, יש הבחנה בין נזק מכוון לבין מצב של שגגה. אולם מצב של שגגה חייב להיות ממש נוגע לעת עשיית הפעולה ולא למניעים הרחוקים של מעשה הפעולה.