מהי התייחסות התורה לתכנית הכלכלית? האם צריך לסגור ישיבות בלחץ המצב או שתורה קודמת לכל בכל מחיר? האם נכון לצמצם בקיצבאות ובהטבות למגזרים הציבוריים והחלשים לטובת קופת המדינה? האם אפשר לקצץ גם בתקציב הביטחון? ובכלל, איפה הגבול ובאיזה מחיר? מדוע דעת תורה בנושאים אלו עלומה? למה נושא שעומד במרכז סדר היום הציבורי לא מקבל את המשקל הראוי לו בעולם התורה?

נושא התקציב וסדר עדיפויותיו הוא מורכב וארוך. ברור שיש בזה דעת תורה. אבל הואיל ואין שואלים על כך תלמידי חכמים, לצערנו, לפיכך אינם דנים בזה כל כך. אין דבר כזה "בכל מחיר" הרי פיקוח נפש דוחה לימוד של כל היום. בכל אופן דעת הרמב"ם שאין לקבל כסף עבור לימוד תורה. אמנם חלקו עליו רבים מגדולי ישראל, מ"מ ההיתר הוא למי שעומד ללמד, אבל אין היתר לענ"ד לציבור רחב ללמוד ולהתפרנס מהצדקה. לכן בלי קשר לתקציב ולקיצוצים, מי שאינו עומד להיות מחנך או רב, צריך אחר כמה שנים ללמוד מקצוע לעבוד ולהתפרנס, וכמובן לקבוע עיתים לתורה.