שלום כבוד הרב, בזמן האחרון עלו בי מחשבות-שברור שאני מאמינה, ואני יודעת שהקב"ה קיים, וקורים דברים רעים והכל לטובה וקורים דברים טובים והכל בזכותו יתברך. אבל את כל מצוות היומיום אני עושה בלי לדעת למה-אני יודעת שצריך להודות לקב"ה אבל זה כבר נעשה רגיל-וכי כולם עושים.ותפילה-אני מתפללת רק מינימום של תפילה(ברכות השחר בבוקר) כי צריך ואני לא מרגישה שצריך יותר, קורה לי הרבה שאני מתפללת בלב במהלך היום. רציתי לדעת איך עושים שינוי, מאיפה מתחילים? הרי האמונה בקב"ה ממש לא מעורערת.

מתחילים ממצוות בן אדם לחבירו. מתחילים מעשיית חסד עם חבר. מתחילים מדבר שקל להרגיש בו את השמחה שבמצווה. כשעושים לחבר טובה כשנותנים לעני צדקה מקבלים אור חוזר משמחת מי שנעשה לו טוב. כך גם כשתתפללי, אזי תיתפללי על מישהו אחר. זה יעורר לך את החלק הטוב שבך וזה ישמח אותך. לאחר מכן תגיעי גם לעצמך ותוכלי לרצות לעשות טוב גם עם הנשמה שבך וגם עם הגוף שבך. כל טוב.