לכאורה יש עדיפות לפסוק כהראב"ד ז"ל במניין החוטים ולא כהרמב"ם וזאת מכמה טעמים: א. הרמב"ם הוא דעת מיעוט. ב. כהראב"ד יוצא גם לפי הרמב"ם ואין חשש איסור בל תוסיף (כפי שהוכיח הרב א.י. רפמן בקונטרס "והיה לכם לציצית" תש"ע של אגודת פתיל תכלת) ג. לקושרים חצי חוט תכלת בחצי חוט לבן(שמעתי שהרב התיר) לכאו’ יש בעיה של הוספת חוטים וקשרים. אשמח אם הרב יתייחס לבעיות שהעליתי בפסיקה למעשה כשיטת הרמב"ם במניין החוטים לזיכוי הרבים.

האור שמח בחידושיו על הרמב"ם מוכיח מהירושלמי שהעיקר כרמב"ם, וגם המקובלים בזמן הבית יוסף נקטו כרמב"ם. לכן הנהגנו כרמב"ם. וודאי שיש עוד שיטות, ויש גם הרבה שיטות כבעלי התוס' ששמים ארבע מתוך שמונה תכלת. אם היה מסורת כאחד השיטות וודאי שהיינו הולכים כמו המסורת, אבל היות וזה מצוה שאנחנו זוכים לחדש עכשיו מהטעמים דלעיל, העדפנו את הרמב"ם. אין איסור בל תוסיף בקשירה כיון שאין שיעור לקשירה מהתורה, ומהתורה מספיק בשני קשרים. וא"א לצאת ידי כל השיטות בקשירה.