ראיתי התיחסות של הרב זלמן בנושא בו הוא כותב שבשום פנים אין לשחרר מחבלים בשביל שחרורו של גלעד שליט, רציתי לשאול באותו הקשר 2 שאלות: 1. ההלכה שאומרת ש"אין פודים את השבויים אלא כדי שוביין" מדברת במקרה שאין פיקוח נפש לשבוי, ואילו אם יש פיקוח נפש משתמע שיש לפדות במחיר גבוה משוויין ולכאורה גם ע"י עבירה של שחרור מחבלים. 2. האם גם בדיעבד שכבר נחתמה העסקה יש להצטער עליה, ומה לגבי הקידוש ה’ שנוצר ע"י השוואה של 1200 מחבלים לנפש יהודית אחת - האם אין לשמוח עליה כשלעצמה?

כאשר באים לשקול שאלה כבדה זו, צריך לבחון את כל התוצאות העלולות להיות מההסכם. האם המחבלים לא ישובו לסורם ויפגעו ח"ו בנפשות רבות כפי שעשו המחבלים ששוחררו בפעם הקודמת. האם השחרור לא יחזק את הטרור, שכן אין לחשוש מעונש ארוך כי הם ישוחררו בהסכם הבא. האם שחרור של המחבלים בעסקה הזו לא ימריץ את המחבלים לתפוס עוד שבויים. כאשר בוחנים את כל הצדדים ברור לפי דעתי כי עסקה כזו אסור לעשות. לא התייחסתי לזה שמוסר הישר מחייב שרוצחים יענשו. "ולנפש לא יכופר כי אם בדם שופכו". ואם לא מענישים את הרוצח מטמאים את הארץ. וזה מזיק מאד.