ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הדרת נשים - דעת הציונות הדתית | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י"ב טבת תשע"ח

הדרת נשים - דעת הציונות הדתית


הרב שמואל אריאל

שאלה:
בשנים האחרונות יש תופעה שנעשית בשם ההלכה ובה מדירים נשים מכל מקום ציבורי. תמונות של נשים אינן מופיעות בשום שלטי חוצות בבני ברק, וגם בפרסומות שבהן הופיעו נשים בערים אחרות הרי שבבני ברק הן נעלמות, וזה כולל גם העלמת ילדות קטנות מהתמונות. גרוע מכך קורה לעיתים בירושלים שנשים מתפרסמות ואז עבריינים פורעי חוק מרססים על הנשים.
אפילו על השטרות החדשים בהן מופיעות נשים יש כאלה קיצוניים שקישקשו עליהן וזו תופעה שלא היתה קיימת בעבר כשגולדה הופיעה על השטר. אפשר להבין מכך שההקצנה היא רק של השנים האחרונות. העלמת נשים כוללת גם נשים שמתו כבר, אפילו בפיגוע, לעולם לא יראו את פניהם, או במקרה של רותי פוגל יטשטשו את התמונה. זה נכון שבהלכה אשה לא במעמד שוה לגבר וזה בעיתי כשלעצמו.
אבל תופעות בהן נשים מודרות ומושפלות כשמנסים להעלים אותם מהמרחב הציבורי זה דבר שלא היה בעבר הרחוק, למיטב זכרוני לפחות. וזה עוד בלי לציין את המקרה שבו חרדים ירקו על ילדות ליד בית הספר שלהן כי החליטו שלא היו צנועות מספיק לטעמם למרות שהן דתיות.
שאלתי היא עד מתי התופעה הזאת הנעשית כביכול בשם ההלכה תימשך? מדוע רבני הציונות הדתית לא יוצאים במחאה על התופעה או לפחות מושכים ידם ממנה בפומבי ומצהירים שלא כך דרכה של הציונות הדתית?


תשובה:
שלום וברכה!

רוב התופעות שציינת אינן קשורות לציונות הדתית. מי שמרססים צבע על תמונות של נשים, מקשקשים על שטרות או יורקים על ילדות, אינם בני הציבור הדתי לאומי (וכמובן הם גם לא מייצגים את כלל הציבור החרדי, אלא מדובר במיעוט קטן מתוכו). ממילא, אין צורך ואין טעם שרבני הציונות הדתית ייצאו במחאה והצהרות כנגד תופעות אלה, שאינן קשורות אל הציבור שלהם.
באופן כללי, למחאות וגינויים של רבנים יכולה להיות משמעות מכמה צדדים: א. מניעה של עשיית מעשים דומים, כאשר אנשים שחושבים אולי לעשות דבר כזה ישמעו את דברי הרבנים ששוללים זאת ויימנעו מכך. ב. חינוך כלפי פנים – הבהרה לציבור שלנו שתופעה פלונית היא פסולה. ג. הבהרה כלפי חוץ – הודעה לציבור הכללי שתופעה פלונית אינה קשורה עם הציבור שלנו ואין לזהות אותנו עם המעשים הללו. בנושאים שציינת לא קיימת אף אחת מן הסיבות הללו: האנשים שעושים מעשים אלה אינם שומעים לקולם של רבני הציונות הדתית, וממילא קריאה של רבנים אלה לא תגרום להם להפסיק את מעשיהם; הציבור הדתי לאומי יודע שלא זו דרכנו ואנו איננו נוהגים כך; וגם הציבור הכללי אינו מזהה תופעות אלה עם הציבור הדתי לאומי. אם כך, מה הצורך והטעם במחאה?
בעניין אחד שהזכרת יש הבדלים בין גוונים שונים בתוך הציבור הדתי לאומי עצמו, והוא הפירסום של תמונות של נשים. יש מן הציבור הדתי לאומי שמקפידים שלא לפרסם תמונות נשים, ולעומתם רבים שאינם רואים בכך איסור (כמובן, המדובר הוא בתמונות של נשים שלבושות בצניעות, שאם לא כן ודאי שעל פי ההלכה הדבר אסור). אך גם בעניין זה אין מקום לצאת במחאות והצהרות, שכן חומרה זו אין בה בדרך כלל פגיעה בכבודן של הנשים, ולפיכך גם מי שאינו מזדהה עם חומרה זו אין לו סיבה לצאת כנגדה, וכל אחד ינהג כמנהגו. במקרה הנקודתי שהזכרת, טשטוש תמונתה של רותי פוגל הי"ד, אכן היו שחשו בכך טעם לפגם, ומשום כך אכן היו שמחו על כך והתנהל בעניין זה דיון ציבורי.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il