שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • שאלות ציבוריות

הציבור החרדי יכל להתקיים באופן עצמאי?

undefined

הרב עזריה אריאל

ט"ז שבט תשע"ט
שאלה
שלום, אם הציבור החרדי היה חי היום באופן עצמאי, איך היה מתמודד עם רוצחים? באופן מעשי. איך הייתם מבטיחים לנו חברה בטוחה?
תשובה
לשואל, שלום וברכה! הכותרת שבחרת בה, יכולת הקיום של ציבור, כוללת מרכיבים נוספים מלבד משטרה, אך אתמקד במה שפירטת. מהניסוח שלך "הייתם" אני מבין שאתה מכליל אותי בהגדרה "חרדי". אני אדם, יהודי, ואם חשוב הקטלוג הפנים-יהודי אזי אני (ורוב או כל המשיבים באתר זה) נמצא במשבצת "דתי" ולא "חרדי". כמובן כולנו שותפים ליראת ה' ועשיית מצוותיו, אך יש הבדלים מסוימים בהבנת רצון ה', בעיקר בשאלות ציבוריות כגון זו שעליה שאלת. זה מתבטא בהשקפת העולם ביחס למדינה, ביחס לעולם החול, ויש לכך השלכות על המגורים, מוסדות החינוך, השירות בצבא, ועוד. בקהילה שבה אני משמש כרב יש גם תלמידי חכמים (ששירתו בצה"ל) שרוב זמנם מוקדש ללימוד תורה, אך רוב הקהילה הם אנשי מעשה: שוטר, רופא, מהנדס, פסיכולוג, ועוד מקצועות שדרושים לקיומו של ציבור. מלבד זאת, אינני סבור שהציבור הדתי יכול או רוצה להתקיים לבדו. אם אתה רוצה מענה שמייצג את המפלגות החרדיות כדאי לפנות למישהו אחר. בכל אופן, התורה מצווה אותנו להקים מערכת משפט בעלת יכולת אכיפה, ככתוב בספר דברים (פרק טז פסוק יח): "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק". בלשונו של הרמב"ם (הלכות סנהדרין פרק א, הלכה א-ב): "מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה לְמַנּוֹת שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ". "שׁוֹפְטִים" - אֵלּוּ הַדַּיָּנִין הַקְּבוּעִין בְּבֵית דִּין, וּבַעֲלֵי דִּינִין בָּאִים לִפְנֵיהֶם. הַ"שּׁוֹטְרִים" - אֵלּוּ בַּעֲלֵי מַקֵּל וּרְצוּעָה, וְהֵם הָעוֹמְדִים לִפְנֵי הַדַּיָּנִין, הַמְּסַבְּבִין בַּשְּׁוָקִים וְעַל הַחֲנֻיוֹת לְתַקֵּן הַשְּׁעָרִים וְהַמִּדּוֹת [=לפקח שאין הפקעת מחירים ולוודא שהצהרת המוכר על משקל הסחורה תואם למציאות] וּלְהַכּוֹת כָּל מְעַוֵּת, וְכָל מַעֲשֵׂיהֶן עַל פִּי הַדַּיָּנִין; וְכָל שֶׁיִּרְאוּ בּוֹ עֶרְוַת דָּבָר - מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְדָנִין אוֹתוֹ כְּפִי רִשְׁעוֹ". רוב עיסוקי משטרת ישראל כיום הולמים את תפקידה על פי התורה. אנו מודים לה' על קיומה, ומתפללים מדי שבת בשבתו לשלום כוחות הבטחון והצלחתם. יחד עם זה, בראייה ציבורית השאלה העיקרית שעלינו לעסוק בה איננה איך להתמודד עם רוצחים אלא איך להקים חברה שבה הרצח אינו עולה על הדעת. רציחות הן תופעה שכמעט לא הייתה מוכרת בעולם היהודי במשך אלפיים שנות הגלות. בבית הסוהר איילון (כלא רמלה) כיום יושבים יותר רוצחים מאשר היו בעמנו במשך אלפי שנים. מה השתנה? את התשובה לשאלה הזו לימד אותנו כבר אברהם אבינו: "רַק אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה - וַהֲרָגוּנִי" (בראשית פרק כ פסוק יא). כדי למנוע רצח לא די במערכת אכיפה חיצונית, אלא יש צורך במנגנון פנימי של יראת אלוקים ומוסר, ואז מחשבת רצח אינה עולה כלל על הדעת. אני יודע שזה לא 100%, ויש למרבה הצער אנשים שומרי שבת שגם רצחו, ויראת ה' לא מנעה מהם לרצוח. יש גם כאלה שתפיסה דתית עקומה גרמה להם לרצוח. אולם הללו מעטים מאוד באופן יחסי. לכן, בראייה ציבורית דרך המלך למיגור הרצח היא חזרה של עם ישראל לקיום תורתו. זהו חזון ריאלי שאנחנו מצווים לחתור למימושו: חברה שיש בה יראת שמיים ויחד עם זה משטרה יעילה שמשליטה בארץ צדק ומשפט. ברצות ה' ובמאמץ שלנו יגיעו ימים שבהם תתגשם נבואת הנביא ישעיהו (יא, ט): "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il