בביהמ"ק היו תוקעים בשופר בראש השנה כשחל בשבת, וחז"ל גזרו שלא תוקעים במדינה, עפ"י שיש מצווה בתורה: "יום תרועה יהיה לכם"- וזו הסיבה שבימינו אין תוקעים בשופר בראש השנה. השנה יצא גם יוה"כ בשבת - אין מצווה בתורה לתקוע בשופר ביוה"כ (למעט ביובל, אבל לא זה המקרה) - ולכן לכאורה כאשר יוה"כ יוצא בשבת - יש לבטל את תקיעת השופר בסיום הצום, (כי שבת יוצאת לאחר סיום הצום) או לכל הפחות לחכות עד ליציאת השבת ע"מ לתקוע בשופר. יום כיפור האחרון חל בשבת - אבל מסיבה מסויימת תקעו בשופר לפני צאת השבת. איך יתכן שכשמדובר במצווה ממש - לא תוקעים בשופר, ואילו כשמדובר במנהג מחללים את השבת ותוקעים בשופר? (האם הזמן שבין צאת הצום ליציאת השבת- הוא זמן שבו מותר גם בשבתות רגילות לעבור על איסורי דרבנן?)

שלום רב: כפי ששמת לב מדובר על זמן שהוא לאחר שקיעה. נכון שבדרך כלל מקפידים במוצאי שבת לחכות עם איסורי שבת יותר זמן, וזה כולל גם איסורר דרבנן, זאת משום שאנשים יבואו להתבלבל בין איסורי תורה לאיסורי דרבנן. אבל לצורך מצווה כשהציבור עושה זאת בצורה מסודרת התירו איסור דרבנן. כל טוב