ברצוני לדעת מה הגדר בעניין לא מרע נפשיה לגבי גוי, וכן האם נאמן רופא לומר לאישה שדם שרואה מחמת מכה וטהורה היא, וכן לגבי גוי שמוכר לחם וכיון שהרבה יהודים קונים ממנו אז לא מרע נפשיה ונאמן? אם אפשר לציין מקורות תודה מראש.

לגבי גוי שהוא אומן, בעל מקצוע, אם זה דבר שאפשר לבדוק את דבריו ולסתור אותם, שמומחים אחרים יגידו שזה לא ככה, הואיל וזה פוגע בכבודו והוא יאבד את המוניטין שלו, הפוסקים דנים על זה ואומרים שגם על גוי ניתן לסמוך. אם מקובל שהוא רופא, ניתן לסמוך על דיאגנוזה שלו אם זה פצע או מהרחם. אבל לגבי איסור, כגון: שחיטה ועורלה, לסתם גוי אין נאמנות, דבריו אינם מעלים ולא מורידים. חז"ל אמרו שלגבי אומן יש חזקה שאומן לא מרע נפשיה.