אם אין מניעה הלכתית לקבור בארון אבן ולאחר זמן להעביר את העצמות לכד חרס ולטמון את הכד, מדוע לא נוהגים כך כיום? בע"ה נמשיך לחיות בארצנו עוד דורות רבים וחלקות הקבורה יתפסו מקום שמיועד לחיים (חקלאות, בנין וכו’). אם וכאשר בתי עלמין ותיקים יכוסו בעפר לאפשר "קומה נוספת" מן הסתם יהיו נקברים שישכחו גם מלב צאצאיהם. את הכדים עם עצמות הנפטר ניתן לרכז בחלקה קטנה במאות מונים מסכום כל החלקות שיתפסו כל הנפטרים של משפחה. ראה קבורתו של רבי יהודה נשיאה ותלמידיו ליד ציפורי. יש, לעניות דעתי, יתרונות נוספים בקבורה משפחתית כזו מלבד ניצול המקום אך אין זה המקום לפרטם.

כבר דורות רבים לא נהגו לקבור כך . עקב המחסור בקרקעות יש רעיונות חדשים שכבר מבוצעים למעשה. הפנה את הצעתך לחברה קדישא של גוש דן ולרבנות הראשית לישראל.