שלום כבוד הרב ראיתי שהשו"ע פוסק בסימן שא כז שמותר לצאת בשבת עם ביצת חרגול שן שועל או מסמר צלוב ואין בזה בעיה של דרכי האמורי, רציתי לדעת האם דין זה תקף עדין היום למרות שברור לכל שאין בזה כלל משום רפואה כך שלא ניתן לומר כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי? בנוסף, האם יש ממש בסגולות? אם לפי מעשיו של האדם לא מגיע לו משהו (כגון רפואה/הצלחה וכדומה) האם יתכן שסגולה כלשהי תעזור לו למרות זאת? ואם לא אז מה המשמעות של סגולות וקמיעות המוזכרים בש"ס וראשונים?

יתכן ולפעמים יש צמח בעל תכונה מרפאה ויתכן גם מינרלים שמרפאים, אפילו שהרפואה עדיין לא מבינה מדוע. ולפעמים גם הדמיון משפיע על האדם ויש להתחשב גם במצב רוח שלו. אם נתברר שמה שהאמינו קודם הכל היה בטעות, עדיין אין זה אסור משום דרכי האמורי כי המקור היה בטעות ולא במה שקשור עם עבודה זרה ולכן אין בו תועלת אבל גם אין איסור. ואם הסגולה מועילה היא נחשבת כמו רפואה ולא כנס על טבעי.