כבוד הרב שלום רב! ברצוני לשאול 2 שאלות שונות: 1) האם מורה שמתעצבן בקלות על תלמידיו ולא דן אותם לכף זכות עלול לעבור על ’ולפני עוור’ כיון שגורם שהתלמידים ישנאו אותו ואף יתחצפו אליו וכדו’? 2) האם גבר שעוזר לאשתו באפיה בישול וסריגת כיפות לילדים- האם זה מבורך או שיש בזה חשש ’לא ילבש’ שעושה דברים שמתאימים יותר לנשים. תודה וברכה

שלום לך, שאלה ראשונה: מורה שמרבה להקפיד על תלמידיו ולכעוס עליהם נוהג שלא כשורה, וכבר אמרו חכמינו: ש"לא הקפדן מלמד" (אבות ב, ה), כלומר מי שהוא מקדפיד וכעסן אינו יכול לעסוק בחינוך והוראה כיון שהתלמידים יראים ממנו ואינם שואלים מה שלא הבינו. ובכלל החינוך שנעשה בדכי נועם ובנחת חודר ללב התלמיד יותר ממה שבא בצורה של כעס והקפדה. מכל מקום אם יש מורה מסוים שמרבה לכעוס - יתכן וגם כיתתו אשמה בכך, שמפריעה לו ללמד וכד'. אומנם נראה שאין בזה איסור משום "לפני עיור", שכן המורה רוצה לחנך את תלמידיו ואם כל מי שרוצה לחנך את תלמידיו ומעיר להם עובר על "לפני עיור" הרי שבטלנו תורת חינוך. אלא דבר הנצרך לחינוך הילד מותר, גם אם הוא גורם לילד לכעוס על המבוגר לפי שעה, ואנו מקווים שכשיגדל יבין שמטרת המורה הייתה לטובה. ולא אסרה תורה לאב לחנך את בניו (למרות שהמכה את בניו הגדולים עובר משום לפני עיור לא תתן מכשול), לא שמענו שהמעיר או כועס על התנהגותם הרעה של בניו או תלמידיו עובר בכך, ואדרבא, הוא מחוייב לממחות בתלמידיו על דברים שיש בהתנהגותם וצריכים תיקון. סוף דבר, אומנם איסור אין כאן, אבל אווירה שפוגעת בחינוך יש כאן וראוי שהמורה והכיתה ביחד יחשבו כיצד לשנות את האווירה בכיתה. שאלה שניה: אין שום איסור לגבר לעסוק במלאכות של נשים, כגון: בישול או סריגה וכד'. ולא נאמר איסור לא ילבש אלא על בגדים והתנהגות של הקשורה לגוף, כגון: יפוי או תסרוקות וכד', אבל לא על מלאכה. ובמקום שקשה לאישה לשאת את משא הבית לבדה, אם מחמת עבודתה אם מחמת הילדים מצווה וחובה על הבעל לסייע ולהיות שותף בהחזקת הבית. בכך הוא גומל חסד עם משפחתו ועם אישתו. כיום שנשים רבות יוצאות מהבית לעבודה והן שותפות בנשיאת נטל הפרנסה, אין שום סיבה שנטל הבית יפול רק על כתפיהם. חשוב (גם מבחינה זוגית) שהאישה לא תרגיש סחוטה מרוב מטלות בבית, כאשר הבעל לא עוזר לה בגלל יראת השמים שלו (חשש לאיסור לא ילבש). כל טוב,