שלום לכבוד הרב! אני לומד מסכת עבודה זרה ונתקלתי בסוגייה שאין אני יכול להבינה: ההלכה אומרת כי עובד כוכבים יכול לבטל עבודת כוכבים של חברו (כמובן רק אם עומד בתנאים) אך מצד שני הגמרא אומרת כי אין אדם רשאי לאסור דבר שאינו שלו. לכן שאלתי כך היא: מדוע אדם יכול להתיר דבר שאינו שלו בעוד שאינו יכול לאסור דבר שאינו שלו (איזה היגיון עומד מאחורי זה)? תודה רבה!

לאסור ולבטל אלו שני דברים שונים. ביטול זה ביטוי זלזול. אם הוא מבזה, מראה שהוא לא מחשיב את זה במעשיו, הוא מפקיע מכך את איסור ע"ז ועתה לישראל יהיה מותר להשתמש בזה (הרי עבודה זרה אסורה בהנאה לישראל). הוא לא אסר את הע"ז - הוא מתירה. לכך לא צריך בעלות על החפץ. לעומת זאת, כדי לאסור יש צורך בבעלות, ולכן לא ניתן לאסור דבר שאינו שלו.